כְּשֶׁיּוֹאָב מַגִּיעַ לַגַּן הֶחָדָשׁ, הַכֹּל נִרְאֶה לוֹ מִסְתּוֹרִי וּמְבַלְבֵּל – מַדּוּעַ חֶבְרָה אַחַת צוֹחֶקֶת, וְאַחֵר בּוֹכָה?
בְּעֶזְרַת מִשְׁקָפַיִם קְסוּמִים וַחֲבֵרָה מִגָּלַקְסְיָה רְחוֹקָה, יוֹאָב יוֹצֵא לְמַסָּע דִּמְיוֹנִי בֵּין כּוֹכְבֵי הָרְגָשׁוֹת. בְּכָל כּוֹכָב, הוּא פּוֹגֵשׁ רֶגֶשׁ חָדָשׁ – שִׂמְחָה, כַּעַס, עֶצֶב וּפַחַד – וְלוֹמֵד לְהָבִין אֶת מַשְׁמָעוּתָם. בְּמַהֲלַךְ הַמַּסָּע, הוּא מְגַלֶּה אֶת עוֹלָמוֹ הַפְּנִימִי, לוֹמֵד לְהַקְשִׁיב לַאֲחֵרִים וְלִמְצֹא דְּרָכִים לְהִתְמוֹדֵד עִם רִגְשׁוֹתָיו וְרִגְשׁוֹתֵיהֶם שֶׁל הַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ.
זֶהוּ סִפּוּר מָלֵא דִּמְיוֹן וְרֶגֶשׁ, הַמַּזְמִין אֶת הַיְּלָדִים לְגַלּוֹת אֶת כּוֹחָם שֶׁל הָרְגָשׁוֹת, הַתִּקּוּף הָרִגְשִׁי וְהַחִבּוּר לָאַחֵר – וּלְהָבִין שֶׁכָּל רֶגֶשׁ הוּא חֵלֶק חָשׁוּב מֵהַמַּסָּע שֶׁלָּנוּ.