חיי הנפש
טוֹבִים חַיֵּי הַנֶּפֶשׁמֵחַיֵּי הַגּוּףשָׁלוֹשׁ שָׁנִים חַיַּי הֵם נֶפֶשׁוַאֲנִי נַרְקִיס מַבִּיט בְּעַצְמוֹ מִתְבּוֹסֵס בַּהִשְׁתַּקְּפוּיוֹת בַּשְּׁלוּלִיּוֹת הַכְּחֻלּוֹת
עֲתִידִי עָמוּם כְּחִידָההַגַּב כָּפוּף מִכֹּבֶד הַפְּרֵדָהבְּלִי דַּעַת וְתַכְלִיתבָּ אֲ פֵ לָ ה.
שירתו של אסא ארנון היא של זה הניצב בפני סופו. בגילוי לב יוצא דופן ובקול חף מסנטימנט הוא מביט בעולם בעיניים בהירות ומלאות תבונה. הנוף עליו הוא כותב מתפרש מחלון חדרו בקיבוץ ועד נפלאות תבל, ומבני משפחתו הקרובה ועד אהבות רחוקות מפעם. שירתו המאוחרת של ארנון היא שירת האדם. אך היא גם חשבון נפש נוקב של מי שרוב חייו עסק בניתוח ורישום חוות דעת על אחרים, ועכשיו, הוא מניח תחת מיקרוסקופ השירה את מצבו הקיומי, האישי, והעירום.נמרוד שיין