לֹא הַכֹּל זֶה לִחְיוֹת וְלִחְיוֹת
לֹא כֻּלָּם שָׁרִים וְשָׁרִים
יוֹם אֶחָד גַּם אַתְּ וְגַם אַתְּ
תִּרְצִי לָמוּת.
תִּפְסְעִי אֶל קִרְבַת הָאֵשׁ
שֶׁל יוֹם הוֹמֶה
וְאָז תִּשָּׂרֵף לָךְ כָּנָף
וּפִתְאוֹם תִּתְגַּלִּי

בטקסטים שלה מתארת ילנה שפיגנר את נופי הנפש הפנימיים ביותר. פחדי מוות, זיקנה, אבל, אובדן העצמיות, כל אלה נוכחים בכתיבתה ומטעינים אותה ביתר עוצמה. מורשת הכתיבה של שפיגנר שואבת מן השירה הדרמטית בשפה הרוסית, אך מושפעת גם ממסורת הכתיבה היפנית המדודה ומהמקצב השקול של מחול הבוטו היפני.

את תיוולדי כשאני אמות מביא קול ישראלי ייחודי - שהועבר לעברית לאחר שנכתב במקור ברוסית. הגרסה העברית נוצרה בעבודה משותפת עם עורכת הספר שושי שמיר. הספר המודפס כולל גם גרסה רוסית.