סוף שנות השלושים בפלשתינה – א"י.
איש ואישה נפגשו שם ואהבו, על זה יש הסכמה. ושלושה ילדים נולדו.
הימים היו ימי מאבק ומלחמה, האיש עשה מה שצריך היה לעשות. למעשים יש השלכות, ומחירים.
האיש והאישה שומרי סוד. ילדיהם שואלים, מבקשים תשובות – הם שותקים.
שנים עברו, הילדים גדלו והיו לאנשים. 
בזמנים שונים, הבת, הבן ועוד אישה צעירה מספרים את סיפורם. האישי חובר ללאומי, המקומי לעולמי. אירועים חדשים שופכים אור על מה שהיה בצל, תמונת העבר מתבררת והפרטים נחשפים -האם מה שנודע בדיעבד יספק נחמה ושלווה?
הסיפורים האישיים, שזורים אהבה וצמיחה אך גם רוויים כאב ואובדן. גם אם לא יודו בכך, המספרים הם אנשים אופטימיים מטבעם, מקווים ומאמינים בטוב, וסיפורם, בדרך זו או אחרת הוא סיפורה של הארץ הזו.