וְיֵשׁ מִכְתָּבִים
רוֹצֶה לְהִזְדַּחֵל אֶל בֵּין הַשּׁוּרוֹת
לִנְשׁוֹם לָרֵאוֹת
לְמוֹלֵל עָלֶה רַעֲנָן רֵיחָנִי
לְהִסָּגֵר כְּקוֹנְכִיָּה
הַכֹּל עָגֹל
עָגֹל הוּא נִצְחִי.

פְּרָחִים חַיִּים
פְּרָחִים מֵתִים
אֶת צוּף חַיֵּיהֶם
אוֹרֶגֶת הַצִּיפּוֹר הַכְּחֻלָּה.

כָּאן טְמוּנָה אֲפֵלָה
שֶׁיָּצְרָה קֶפֶל בַּזְּמַן.

שלושה ימים לפני שנולדה דיאנה נאסרו אביה וסבה בידי הגרמנים, ואילו אמה ניצלה משום שכרעה ללדת. כששמע האב שנולדה לו תינוקת, כתב לאשתו ממחנה הריכוז דראנסי, על קרע של גלויה: "מקסימה שלי, אני מאושר להיות האבא של בתנו היקרה. את חייבת להמשיך לחיות". בהמשך נשלח עם הסב לאושוויץ ושניהם נרצחו שם. 
אך שתיקה לבנה אינו רק טקסט של בת הדור הראשון, אלא מקיף הרבה מעבר לכך. ניכרים בו סימניהם של חיים בשלים, מילדות ישראלית והתבגרות, דרך התחבטויות יצירה וכתיבה, וגם אקטואליה כואבת – יעידו שני שירים שנכתבו ביום הטבח בנובה ב-7.10.2023. 
שפת השירים של דיאנה שיין גרינדלינגר מדויקת, עדינה ועשירה. ספר הביכורים הזה, שנוצר בגיל גבורות, מקיף מעגל חיים שלם והלכי רוח מגוונים, מטרום־לידה ועד פטירתה של אם, מאירופה ועד לישראל, מהכרת הכיליון והאובדן ועד היכולת המשוררית העוצמתית, לעמוד בהתפעמות מול יפי העולם.