אליהו אשתור (1914, וינה – 1984, ירושלים) היה מחשובי ההיסטוריונים של דורו, שהרחיב שוב ושוב את תחומי חקירותיו ותרם לכולם בזכות התבוננותו הנועזת ושליטתו יוצאת הדופן בשפות מזרח ומערב. בראשית דרכו עסק ביהודי מצרים, סוריה וספרד; בהמשך פנה לכלכלה ולחברה של ארצות האסלאם בימי־הביניים; ובשנותיו האחרונות התמקד במסחר שבין אירופה הנוצרית והמזרח המוסלמי. אבל לצד נושאים מרכזיים אלה הוא נתן דעתו גם על ההומור בספרות העברית של התקופה, על ידיעותיהם של גיאוגרפים מוסלמים, על הגורמים להתקדמות טכנולוגית ושקיעתה, ועוד.
החיבור בשלושה כרכים המוגש עתה מחדש לקוראות ולקוראים, תולדות היהודים במצרים ובסוריה תחת שלטון הממלוכים, ראה אור לראשונה בין השנים 1970-1944. אשתור יצר בו מסד מחקרי איתן, חד־פעמי, שערכו לא נמר עם השנים. הוא ממשיך לשמש ספר היסוד ללימוד ולחקר חיי הקהילה היהודית במרחב הממלוכי על כל היבטיהם.

שם הספר
תולדות יהדות מצרים