בסיפורים של ורה סולוש מופיע מוטיב קבוע: החזרה- על רקע השואה.חוזרים למקום שבו התקיימו חיים רגילים, לפני שהחיים השתנו ללא היכר. האם עדיין זה אותו המקום?חוזרים לזמן של הילדות, אל המקום של נוף פסטוראלי. איזו ילדות זו היתה?חוזרים לתחושות של פעם, שלא מפסיקות לבעור בפנים. האם הזמן מכבה את הלהבה?הדמויות חוזרות ברצון, או בעל-כורחן לחוויות העבר, עד כמה השתנו התחושות שמתעוררות בהן?
סיפוריה של ורה סולוש מראים לנו את החיים בגובה העיניים, לפעמים במבט של ילדים. זאת על רקע מציאות, שנשתנתה ללא היכר, אם בזמן המלחמה ואם בחיים שלאחריה.