הקורונה הפתיעה את כולנו.את כל היקום. התגלגלה והתגלגלה.בסגר הראשון, שבאשליותינו חשבנו שיעביר את הצרה, עלה הרעיון שחוויה כזו צריך לשמר. בעקבותיו פנינו לאנשים מתחומים שונים ומאזורים שונים בארץ וגם בעולם – צעירים ומבוגרים, יהודים וערבים, דרוזים, בדואים, חילונים ודתיים – לכתוב על תחושותיהם ומחשבותיהם, בהתייחסות אישית,בלשון נקייה מז'רגון. כולם התייצבו לדגל ותרמו ברוחב לב את רגשותיהם, חוויותיהם וזמנם.ואז, אחרי עוד שני סגרים, הלכנו לחגוג. חשבנו שניצחנו את הערמומית המשתנה כל הזמן.לא ככה היא חשבה.בחודש האחרון חזרה למלוך, בפראות. שוב הופיעו המסכות, התווים הצבעוניים לסוגיהם, דיווח יומי, מאושפזים ומונשמים.ואולי כדי שסוף סוף הספר שעבדנו עליו יֵצא לאור???
זוכרים את האגדה על עמי ותמי שפיזרו אבנים כסימני דרך?הנה לפניכם, במקום מלונית קורונה, הגיגי קורונה לתקופה המיוחדת הזו.

שם הספר
הברוגז של ליאור
הפחד, ליאור והחור
ברי הברוזון [אני מספר לי סיפור]
זהבה ושלושת הדובים [הוצאת מודן] - אני מספר לי ספור
חגיגה של צבעים