"... לי הורישו רק ניגון יגע וארוך של עלבונות, ניגון בלבד!וכל מה שנפל בחלקו של יהודי לאורך הדורות: אך לעג ובדידות; אכן, רק שניים אלה  היו תמיד מנת-חלקי על-אדמות!כי זר אני, נוכרי וזר בארך וכל העמים זרים לי... "
"... רצוני להיותישיש כחוש-גו וגבוה, עוקר הרים בחכמתו,בדומה לריבונו-של-עולם...וכשתבוא עימי חשבון ותשאל על ילדייאסב ממך ראשי בשאט-נפש...כי אין לי ילדים, שמחת-חיים זו לא ידעתי מעודי
אכן, בכל דעת אנוש ביקשתי דעת חדשה ועם כל דבר-תהילה  ביקשתי דברי-תהילה חדשיםואם אורו השמיים – שבע-שבעתיים חפצתי אורוגם מחשכים, שורפים ועמוקים יותר מערוות אישה..."
מ. פ'ישט, כמשורר מודרני, נמלט מן העולם הדינאמי, הפושט צורה והלובש צורה, לסיטואציות  קבועות-וקפואות יותר, לעולם של דמיון וחלום, לנופים מרוחים והזויים וניזון לא פעם מגירסא דיינקותא. מילאן פ'ישט הינו משורר מרכזי בשירה ההונגרית המודרנית. השפעתו ניכרת ביותר בעשורי השנים האחרונות. שירתו משלבת שילוב אורגני  שלעתיק וחדש. של 'לשון גבוהה' ו'לשון נמוכה' ומעוגנת בשירת ימי הביניים -לעיתים אף ללא איזכור ישיר. בשירתו עמידה בלתי פוסקת מול הוויית המוות, מול כאבו הנצחי של האדם. ליתר דיוק מול כאב ועלבונו של האדם היהודי. רבים ראו במילאן פ'ישט כבעל סיכויים ממשיים ביותר לקבלת פרס נובל על כתיבתו. רוב כתביו מתורגמים כיום לכל לשונות התרבות.