בכתיבה כנה וקולחת מתאר מעוז, איש חינוך וסא"ל במילואים, את המסע שעבר בשנותיו הרבות בצבא, את חוויות הילדות והנעורים שעיצבו את אופיו, את הערכים שספג מהוריו – אהבת העם והמולדת, את המעבר משדה הקרב לשדה החינוכי ואת הקולות והמראות של המלחמה הזאת, שאותה עבר כמג"ד מילואים מאז שהוקפץ בשבעה באוקטובר.

מעוז כותב מעזה ההרוסה, בין קולות הכדורים וקריאות הקרב, ומביא את האמונה הגדולה בצדקת הדרך, את אחוות הלוחמים ואף את בדידותו של המפקד בשעות הכרעה.

דרך ההתבוננות אל נפשו של הכותב, מוזמן גם הקורא להתבונן פנימה, להקשיב לקולו שלו ולפסוע בעקבותיו בשבילי החיים.