מָה עוֹשִׂים כְּשֶׁהָאוֹרוֹת כָּבִים, אֲבָל הַמַּחְשָׁבוֹת עֲדַיִן דּוֹלְקוֹת וְלֹא נוֹתְנוֹת לְהֵרָדֵם?

כִּבּוּי אוֹרוֹת. יַלְדָּה קְטַנָּה שׁוֹכֶבֶת בְּמִטָּתָהּ. הַמַּחְשָׁבוֹת בְּרֹאשָּׁהּ מְרַפְרְפוֹת וּמִתְעוֹפְפוֹת, הַדְּאָגוֹת וְהַחֲשָׁשׁוֹת מַדִּירִים אֶת שְׁנָתָהּ. וְאָז אִמָּא מַגִּיעָה, וְאִמָּא יוֹדַעַת בְּדִיּוּק מָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת.

לַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלִּי יֵשׁ כְּנָפַיִם הוּא סֵפֶר מְעוֹרֵר הַשְׁרָאָה, הַמְּבֻסָּס עַל כּוֹחָן הַמְּרַפֵּא שֶׁל תִּקְשֹׁרֶת מְכִילָה וְקִרְבָה. דֶּרֶךְ מֶטָפוֹרָה רַבַּת עָצְמָה, הַסֵּפֶר מַעֲנִיק לַיְּלָדִים כְּלִי מַעֲשִׂי לְהִתְמוֹדְדוּת עִם חֶרְדוֹת הַלַּיְלָה, וּמְלַמֵּד אוֹתָם לַהֲפֹךְ פְּחָדִים לַחֲלוֹמוֹת מְתוּקִים.