"פסק דין כמסכה הוא על פנים, ופניו של שופט לא ייראו. ואולם מבעד לסדקי העיניים יבקעו נבכי הנפש. קראת פסק דין וידעת מי השופט ומה אורחו. כן הוא השופט, כך הוא בשוכבו ובקומו. כך הוא בחייו"."את הבית הזה בנה אבא, יאמר בנו של האדריכל. את הגשר הזה הקים סבא, יאמר נכדו של המהנדס. ואת הגנים התלויים האלה שתל סבא-רבא, יאמר נינו של איש הנוף והגנים. ומה אומר אני, ישאל בנו של השופט? והגדת לבנך ביום ההוא לאמור: את מקום הנשמה ידעת? והמצפון, אותו ראית? המיששת צדק? ומה ריחה של אמת, טעמו של חסד? שופט לא ידע, לא לבנות בית לא להקים גשר לא לשתול גן פלא. שופט לא לימד עצמו כל אלה. זה דברו של שופט: טובל בקסת עטו וכותב משפט וצדק וחסד. ואלה יהיו עמנו באשר נלך ונבוא, תמיד, בכל יום ובכל עת ובכל שעה".

דברים אלה כתב ד"ר מישאל חשין, המשנה לנשיא בית המשפט העליון. באסופה זו באו מקצת ערכים ממשנת השופט חשין. קציר אמרים שיש בו כדי להאיר את פניה השונות של משנתו ולטוות את החוטים הדקים שבה למסכת עשירה של חכמה, בינה ודעת. מתוך הכתוב, ובין השורות, ניתן ללמוד על המטען התרבותי, היהודי והכללי, המלווה את משנתו, ועל דרכו של חשין במשפט, שהמוח והלב חברו בו יחדיו.

שם הספר
מיטלטלין בדין הנזיקין