הגדרת המושג רצח־עם (ג'נוסייד) עומדת במוקדו של ויכוח פוליטי ומשפטי עכשווי. בתפיסה המקובלת "רצח־עם" הוא ביטוי נרדף לרצח המונים, אולם מהלך ההיסטוריה מראה כי רצח־עם מכוון בראש ובראשונה להרוס את זהות הקבוצה ולמחוק את שמה מעל פני האדמה. השמדת־עם משמעה גם הרס זהותו – השפה, יצירות האמנות והתרבות, הספריות וחפצי הפולחן והדת.

איך אומרים ג'נוסייד בעברית חוזר למשפט אייכמן, שהתקיים ב־1961, ומעמיד במרכז הדיון קולות מן המשפט אשר נשכחו ונדחקו לשוליים. בעקבותיו של רפאל למקין, אבי אמנת הג'נוסייד, גיבורי הספר – אברהם סוצקבר, סאלו בארון ורחל אוירבך – הציגו בכתביהם ובפועלם התרבותי חזון אלטרנטיבי שהעמיד במרכז לא רק את היבטיו הפיזיים של פשע הג'נוסייד אלא גם את היבטיו התרבותיים – חזון שאף ניסח את תפקידם של המדינה והמשפט הפלילי ביחס לפשע זה. חזונם, המכונס לראשונה בספר זה, יכול לתת מענה לכישלון המתמשך של המשפט הבינלאומי בהגנה על קבוצות מפני ג'נוסייד תרבותי.

שם הספר
תיאוריה וביקורת [גיליון 37] - תיאוריה וביקורת #37
תיאוריה וביקורת 38-39 - תיאוריה וביקורת #38-39