עֲנָנָה חוֹלֶפֶת עַל פְּנֵי הָאוֹקְיָנוֹס
יַלְדָּה קְטַנָּה עָפָה לַמֶּרְחַקִּים
שַׂעֲרוֹתֶיהָ וְשֹׁבֶל הַשִּׂמְלָה
טוֹבְעִים בְּעָבִים לְבָנִים וּתְפוּחִים.
הִיא טָסָה לְמַעְלָה כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּטְבַּע בַּחוֹלוֹת,
הִיא טָסָה לְמַעְלָה כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת הָאִישׁ מִן הֶחָלָל הַחִיצוֹן.
כַּדּוּר הָאָרֶץ שׁוֹקֵק חַיִּים.
זה העולם הדמיוני שלי. אלו חלומות של ילדה אשה.
אולי לכן לילית קראה לי. רציתי להגן עליה, כי השמיצו
אותה, השמיצו את האשה הראשונה. אבל זה אינו
מניפסט פמיניסטי, זה חלום. החלום של מי שהייתי,
של מי שיכולתי להיות. רציתי לעוף, אבל לא בממלכה של שדים.
רציתי לעוף, כדי לאהוב את העולם מבלי להיכלא בתוכו.כי מה שרואים זה לא הכל,
ואת זה, גם בלי לראות, אני יודעת.