ביקורות ספרים על הספר התעוררתי בליבו של אלכסון
|
מאיה בז'רנו יוצאת אל פריסה רחבה ומודעת תוך אקספרימנטים טוויים היטב, תובעים לפעמים עוגמה של שפיות שבירה. ובזה טמון הקסם, בהעזה לנוע אל העצמי.
בזיקתה לאל ("אל נא רפא נא לה" בשיר "לחש" בעמ' 61), ותוך התפכחות מחודשת מאחיזתם של דימויים מן המקרא, ניתן למצוא גם כן הרחבה: "אחזתי בענף שקד פורח,/ לפתע נעקצתי", ובהמשך: "ובצעדי עקפתי את השושנים/ נופל על חוחי החיים" (ראה, השיר הפותח את הספר).
השירים הפוליטיים, "א-פוליטיים", בסוף הספר, היו מעוררי אמון אילולי הגחמה לגייס שירים כאלה כסוגה פסבדו־קנונית מקומית. השיר "מחוות משוררים" (בעמ' 68), יתר על כן, נאמנות כבושה.
... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
