לד שמתחיל לבנות בית מלֶגו בפעם הראשונה, מבין מהר מאוד שאם ישים את כל הקוביות זו מעל זו בטורים גבוהים, הקירות יתנדנדו והבית ייפול. בדיוק כך בנוי גם הבית של הספרות העברית: כל דור מזיז את קוביות הלגו שלו צעד אחד ימינה או שמאלה, כדי שהבניין לא יתמוטט. ובכל דור צצים קוראים חדשים, שמוצאים את הסיפורים מן העבר רלוונטיים לחייהם בהווה. בספר חז"ל עכשיו אחד־עשר סיפורים תלמודיים, המספרים על בחירות אמיצות שעשו חכמים בחייהם הפרטיים והציבוריים. הקריאה בהם זהירה ואיטית: כמו בטיול בטבע, יש ציוני דרך שבהם כדאי להתעכב, לעצור, לנשום. לא לרוץ הלאה לסוף המסלול. כי התלמוד הוא לא משהו שקוראים (כמו המקרא) או משננים (כמו המשנה); התלמוד הוא משהו שלומדים. והספר הזה הוא הזמנה למסע לימודי משותף בשביליו. "קראתי בהנאה את הספר חז"ל עכשיו. הסיפורים ידועים, כמובן, אך תמיד אפשר להציגם באור חדש. המחברת עושה זאת באופן בהיר וקליט, בלי לאבד את האחריות האקדמית והדיוק בלשון, במבנה ואף במסר, ובלוויית חן של קריאות נוספות וחדשות. כאשר כל זה משולב בהערות רלוונטיות לימינו, ולעתים אפילו בסוגיות אקטואליות, הרי זה ספר שיושיט את ידו לכל קורא — מתחיל כמתקדם — להלך בשבילי ספרות האגדה של חז"ל, ובעיקר בשבילי התלמוד הבבלי, בשמחה ובבטחה גם יחד. האהבה לחומרים המדרשיים קורנת מכל עמוד ושורה בספר." (פרופ' אביגדור שנאן)...

כולם מודאגים ממערכת החינוך. האם אנחנו עדים לסוף עידן בתי הספר? לא בטוח. נדמה שעדיין יש צורך בגופים ציבוריים שיגלו אחריות לכל ילד וילדה באופן בלתי תלוי ברקע המשפחתי ממנו באו. אך בתי הספר יצליחו להישאר רלוונטיים רק אם ייפרדו מהיסודות הבית ספריים המוכרים לנו - כפייה, שליטה ושאיפה לאחידות, ובמקומם יאמצו יסודות דמוקרטיים יותר: בחירה, אמון ומתן לגיטימציה לשוֹנוּת. והאמת היא שיש כבר חינוך כזה כאן ועכשיו: חינוך דמוקרטי, דיאלוגי או פתוח, שמבוסס על עקרונות של חופש ודאגה לשלוֹמוּת (Wellbeing). ואפשר ללמוד מבתי החינוך האלה ולנצל את הניסיון שצברו בעשורים האחרונים, כדי לחולל את השינוי שיצעיד את המערכת כולה לעתיד טוב יותר. הספר חינוך עכשיו מבוסס על רשימות שפורסמו בבלוג די לחינוך במגזיןSaloona ובבלוג מילים שענת במהלך השנים 2021-2011. תמצאו בו פרקים קצרים במבחר נושאים: - חשיבותה של בחירה בלמידה ובהוראה - למה חניכה (מנטורינג) ומערכות יחסים הן ההבטחה האמיתית של בית הספר העתידי - למידה עצמאית, אחריות אישית ומוטיבציה פנימית של תלמידות ותלמידים - דוגמאות מבתי ספר בעלי תפיסה ייחודית ואיך הם עושים את הדברים אחרת - היכרות עם דמויות מעוררות השראה בעולם החדשנות החינוכית - התייחסות לתפקיד ההורים ולקשר שלהם עם צוותי החינוך - וגם: איך בתי ספר יכולים לצמוח אחרי הכאוס שיצרה מגפת הקורונה? אנחנו חיים בתקופה מרגשת: בית הספר כפי שאנחנו מכירים אותו משנה את פניו והופך ממוסד של עידן המהפכה התעשייתית למשהו חדש שטיבו עדיין לא ברור. ואנחנו זכינו להיות אלו שמעצבים אותו מחדש! הגיע הזמן להוציא את הבית-ספריות מבית הספר (אני קוראת לזה - Unschooling_School#) ולהצטרף לשינוי שמתחולל ממש עכשיו במערכות חינוך בעולם כולו. כי אנחנו המהפכה בחינוך!...

בספר שלפניכם תמצאו 42 מחשבות על הסיבות הכי טובות להתחיל (ולהמשיך) לרוץ. למה דווקא 42? למספר הזה יוחסו משמעויות רבות בהיסטוריה, בתרבות ובספרות. בשביל קהילת הרצים יש לו רק משמעות אחת: מרתון. 42.2 קילומטרים. הריצה שכל רץ חובב מסתכל עליה בעיניים כלות ושואל את עצמו: האם גם אני אצלח אותה אי פעם?  בעידן הרשתות החברתיות נדמה שכל מי שמתחיל לרוץ חייב בשלב מסוים להשתתף במרוצים של 10 קילומטרים, ואז במרוצי חצי-מרתון, ובסוף - איך לא - במרתון עצמו. אבל האמת היא שזה ממש לא נכון: אפשר להתחיל (ולהמשיך) לרוץ רק בשביל הכיף. בלי מרוצים ובלי מרתון. פשוט להתמיד במה שאוהבים לעשות: לרוץ! אולי יום אחד נרצה לאתגר את עצמנו במרתון, ואולי לא. וזה לגמרי בסדר. אתם מוזמנים להתחיל לרוץ ולנסות להתמיד. כי זה מה שיפה בריצה: כל אחד יכול להתחיל לרוץ, ולכל אחד יש את האפשרות להיות רץ טוב דיו. ...