אח ואחות שוב לבדם. הם המשיכו ללכת, ידה בתוך ידו, מבלי לדעת לאן. המתח והפחד הכתיבו להם להתרחק, לנוע הלאה... היער הלך והאפיל. הרוח רשרשה בין ענפי העצים. ידיים גרומות, נעלמות, פרעו את שיער ראשיהם, והם נסוגו בבהלה לאחור. שדים לבנים סובבו אותם ביללות... אתה מספיק גדול בשביל לדעת שאין שדים ביער, נזף בעצמו. בגבורה הישיר מבט אל תוך היער, והשדים הפכו לגזעים לבנים, צמרותיהם מתנדנדות מעוצמת הרוח השורקת. כשנרגע אמר לאחותו: "תראי הנלה, אין שדים"....