“ספר מיוחד שבשבילי הוא עוד יבול של ה"עטרה" - קורונה. אתחיל בספר שקראתי לפני זמן רב בשם "המדבר וארץ הבחירה" של פרופסור אורבך. מה שהרשים אותי , הייתה התובנה כי הפילוג בין השבטים לא החל בכניסה לארץ בהנהגת יהושוע בן נון, אלא כבר בתקופת המדבר ואולי קודם לכן. ספר זה מתאר אירוע ייחודי , סינגולרי, בקורות העם ומדינת ישראל, והוא נפילת גוש עציון והרובע היהודי, וההליכה לשבי של הגברים שנלכדו עם הכיבוש של הלג”

“שלמה שוהם הוא קרימינולוג, חתן פרס ישראל, ואיש רוח אקזיסטנציאליסט שלמד אצל מרטין בובר בשנות הארבעים, אצל גרשום שולם ועוד מאנשי הרוח של אותם ימים. שוהם כתב ספרי עיון רבים בנושא הפשיעה ושיקומה וכתיבתו משלבת הגות פילוסופית, סוציולוגית ומשפטית. זהו ספר הפרוזה הראשון שלו. מדובר בסיפור אוטוביוגרפי שמתמקד בסוף שנות הארבעים של המאה הקודמת, קרי, סוף ימי המנדט וראשית המדינה. הסיפור נפרש על פני שלוש תקופות”

“אפתח בגילוי נאות: אינני חובב, בלשון המעטה, של הפסיכואנליטיקה. מיד יקפצו אלו שיגידו שאיך אני יכול בכלל להכליל, והאם בכלל קראתי מספיק דברים שנכתבו על ועל ידי פסיכואנליטיקאים. אז כן, ולא. כן, אפשר להכליל. הפסיכואנליטיקיה, על מיליוני מעריציה, הייתה ותשאר סוג של מיתולוגיה (ולא בכדי המוטיבים שלה לקוחים, כמעט באופן מוחלט, מהמיתולוגיות - בעיקר היוונית). האם היא מיתולוגיה טובה או לא, זה כבר נתון לוויכוח. ו”

“ספר מיוחד שבשבילי הוא עוד יבול של ה"עטרה" - קורונה. אתחיל בספר שקראתי לפני זמן רב בשם "המדבר וארץ הבחירה" של פרופסור אורבך. מה שהרשים אותי , הייתה התובנה כי הפילוג בין השבטים לא החל בכניסה לארץ בהנהגת יהושוע בן נון, אלא כבר בתקופת המדבר ואולי קודם לכן. ספר זה מתאר אירוע ייחודי , סינגולרי, בקורות העם ומדינת ישראל, והוא נפילת גוש עציון והרובע היהודי, וההליכה לשבי של הגברים שנלכדו עם הכיבוש של הלג”

“שלמה שוהם הוא קרימינולוג, חתן פרס ישראל, ואיש רוח אקזיסטנציאליסט שלמד אצל מרטין בובר בשנות הארבעים, אצל גרשום שולם ועוד מאנשי הרוח של אותם ימים. שוהם כתב ספרי עיון רבים בנושא הפשיעה ושיקומה וכתיבתו משלבת הגות פילוסופית, סוציולוגית ומשפטית. זהו ספר הפרוזה הראשון שלו. מדובר בסיפור אוטוביוגרפי שמתמקד בסוף שנות הארבעים של המאה הקודמת, קרי, סוף ימי המנדט וראשית המדינה. הסיפור נפרש על פני שלוש תקופות”

“אפתח בגילוי נאות: אינני חובב, בלשון המעטה, של הפסיכואנליטיקה. מיד יקפצו אלו שיגידו שאיך אני יכול בכלל להכליל, והאם בכלל קראתי מספיק דברים שנכתבו על ועל ידי פסיכואנליטיקאים. אז כן, ולא. כן, אפשר להכליל. הפסיכואנליטיקיה, על מיליוני מעריציה, הייתה ותשאר סוג של מיתולוגיה (ולא בכדי המוטיבים שלה לקוחים, כמעט באופן מוחלט, מהמיתולוגיות - בעיקר היוונית). האם היא מיתולוגיה טובה או לא, זה כבר נתון לוויכוח. ו”