ספר שיריה החדש של דבורה כץ, "אוושת השחף" הוא שלב נוסף בפיתוח היכולת האינטלקטואלית והריגשית לקלוט, להפנים, ולתאר - בעין חדה ובלשון מדויקת - את הזרמים הדקים ביותר של החיים. הכל - מקומות, נופים, בני אדם, בעלי חיים - נרשם במעין כתיבה יומנית, בקודים הייחודיים לדבורה כץ; קודים אלו מוליכים את הקורא אל מקור ההשראה האמיתי שלה, אל הקרקע הלשונית של המקורות )בעיקר התנ"ך( שמעשירה ומעמיקה את החוויה. דבורה )דסקל( כץ סיימה לימודים לתואר דוקטור לאימונולוגיה במכון וויצמן למדע, והשלימה תואר ד"ר לרפואה באוניברסיטת ת"א, עובדת היום כרופאת משפחה. מספריה הקודמים: "געגועים קשים כמלח, "אירופה לאחר הגשם", "זהו הילד", "דגים צמאים"....

ביד אמן רגישה, נבונה וחומלת, טווה דבורה כץ את סיפור ילדותה והתבגרותה בקרב ניצולי שואה בשנות ה-50. צילו של עבר נורא מתהלך בבית, הילדה מנסה לפענחו. תוך כך נחשפת פנורמה אנושית עשירה ומכמירת לב. אף שתשתיתו של הסיפור כאובה, הוא רווי הומור נפלא. הקורא צוחק עם הדמויות ובוכה איתן ובעיקר אוהב אותן ומוקיר את מאמציהן לחיות. מומלץ בחום רב. מירה מגן זוהי יצירה מרתקת, המספרת את סיפורו של הדור ששרד את השואה, שממנו נבנית המשפחה והחברה הישראלית. דבורה כץ, בת להורה ניצול שואה, כותבת מתוך אהבה גדולה להורים שאינם וחמלה לדמויות הכואבות בשכונה. היא מצליחה להעמיד דמויות אלו בתלת-מימד, רגע לפני שייעלמו בתהום הנשיה. כתיבתה מאופקת ומדוייקת, תיאוריה צבעוניים וחושניים ומלווים בהומור דק. דבורה כץ מימשה את הביטוי ´שהילדה תדע´, שניתן כסוג של ענישה, לכתיבה עשירה ומחיה זמן ומתים לספרות יפה. חוה פנחס-כהן...

ממזרח לעץ הזית אמהות נטועות בשדה במקום בו נטמן ילד צומחת אם בטן נוגעת בבטן בשר בעפר המלך במשפטו לא שנה דבר...

"בואי אחות" היא קריאה אל האחות שמתה בילדותה בליל שבת, אל האחות והאח, ילדיו של אבי שנרצחו בשואה ואל כל האחיות והאחים שחייהם נגדעו באכזריות בידי הצוררים....