“"בממלכה יפה ורחוקה [..] משלה משחר העתים עד עצם היום הזה המלכה פנטסיה. במשך מאות שנים הרעיפה מלוא ידיה את שפעת ברכתה על נתיניה והייתה אהובה ונערצת על כל יודעיה. אבל לבה של המלכה גדול היה מכדי שתעצור בגמילת חסדיה בתחומי ממלכתה. בכבודה ובעצמה, בתפארת המלכות של עלומיה ויופיה הנצחיים, ירדה אל העולם, כי שמעה שבני אדם גרים שם, שימי חייהם עוברים עליהם ביגיעה ובעמל, והם שרויים בקדרות ודווי לב. לאלה הביאה מ”