<mark>סמדר שיר</mark> היא סופרת ידועה בשוק הספרות, היא כתבה יצירות בשם גלי והרבה ספרים לבני נוער, תירגמה ספרים ממותגים כמו קטנטנות, המורדים ועוד. היא גם כתבה למבוגרים הנושא העיקרי שלה הוא שכול,ארץ ישראל ועבודתה כעיתונאית. הספר הזה הוא ספר עלילתי המתאר את חייה של אישה קריירסטית בת 40 פלוס עם 7 ילדים בתקופת מלחמת לבנון השנייה, והיא צריכה לסקר את המלחמה במקלטים בצפון כשבנתיים היא מארחת משפחה מהצפון וביתה איילת הי

במותם ציוו לנו את החיים
מרים פרץ אמם של אוריאל ואלירז פרץ ז"ל מספרת לנו באמצעות <mark>סמדר שיר</mark> את סיפורה של המשפחה, סיפור של אם שאיבדה שני בנים, גיבורי ישראל.
סיפור שמתחיל במרוקו ממשיך בעלייה לארץ, ההגעה למעברה, הבית בבאר שבע,והקמת המשפחה בשארם א שייך, דרך עצמונה וגבעת זאב.
אלא שזה לא סיפור זאת המציאות,חיים ושכול שלובים זה בזה, אהבת הארץ, הגנה על הארץ שהובילה למוות על האדמה הקדושה.
המושג הזה משפחה

קשה לכתוב ביקורת על ספר שהוא בעצם סיפור אמיתי של הכותבת.
אולי זו בעצם שיחה עם אישה שחוותה ארוע קשה במשפחה מורכבת ודבריה מתלעלעים בפיה.
משפטים וסיפורים קטועים שלאט לאט מתכנסים לסיפור מסגרת בעל משמעות.
הסיפור בקיצור, חופשה של משפחה בקיבוץ ליד הים נקטעת על ידי העלמות האם, הדבר מביא לגילויים שבהם מעורבים כמעט כל הדמויות. הסבתא, הסב הנוכח נפקד, הבת הבכורה, הבעל והאישה כמובן.
הספר קשה לקריאה בעיקר ב

<mark>סמדר שיר</mark> כתבה סיפור מושקע על יהודי בולגריה ביפו בשנות ה 50 במדינה.
אי אפשר שלא להרגיש שאתה ממש חלק מהחוויה, מהריחות, מהאנשים ...
סיפורה של שריקה מובא לנו כל פעם בשני מישורים:
1. זיכרונותיה מהילדות הענייה שלה אך המאושרת ביפו יחד עם שכנים ססגוניים ומשחקי רחוב של ילדי השכונה
2. ההווה. כאשר היא כבר סבתא, אלמנה, שמספרת את זיכרונותיה.
לכל אורך הספר המישורים האלה מתחברים יחד. אין חלוקה ברורה של פרקים בי

ספר מרגש במיוחד.
סיפורה הכואב של מרים פרץ אישה מיוחדת במינה עם כוחות נפש עצומים.
זהו סיפורה שם אם שאיבדה את שני בניה היקרים. בנה הבכור אוריאל נפל במלחמת לבנון, ובנה אלירז נהרג בעזה. בין נפילת בנה הבכור ובנה השני איבדה את בעלה אליעזר. מרים אם שכולה ובנוסף גם אלמנה. סיפורה נגע לליבי, כמו כן, נגע ללב כולנו.
תחילתו של הספר במרוקו, העליה לארץ ההגעה למעברה, הבית בבאר שבע, תחילת הנישואים בשארם ומשם לע

דיסקליימר חשוב: אין משהו שמסמל את הישראליות העצובה יותר ממשפחת פרץ.
בחושבי זאת, ניגשתי לספר בציפיות רבות למצוא סיפור אהבה מרתק, מרגש, עצוב, שמח ושאר סופרלטיבים טובים לספר.
כל זה אכן התמשש, על הכל סומנו וי, אבל מה נשאר בחוץ? הכתיבה.
כמעט הייתי צריכה לסגור את הספר ולבדוק ש<mark>סמדר שיר</mark> אכן חתומה על הדבר הזה. כבר קראתי טורים וספרים שלה, והיו לי ציפיות גם בעניין הזה. וואו, כמה התאכזבתי. כתיבה שטחית, שפ

הכתיבה של <mark>סמדר שיר</mark> היא כתיבה מרתקת לא משעממת מביאה את הקורא לידי כך שלא ירפה מהספר
אבל ככל שהתקדמתי עם הספר כאילו שהיתה לי הרגשה שהייתי שם שראיתי סרט דומה לפני כמה שנים טובות
על אותה עלילה ממש
אני מקווה שהסופרת לא קיבלה השראה מהסרט שראיתי אז והיו גם כמה סרטים בעקבות הסרט ההוא
העלילה היא אותה עלילה רק מה היא לבושה בלבוש ישראלי
מאוד התאכזבתי לקרוא ספר שהעלילה כבר מוכרת לי מראש

אהבתי. יפה ורגיש ונוגע. אף פעם לא "התחברתי" לכתיבה של <mark>סמדר שיר</mark>, והפעם - הצליח לה.

אני לא נוהגת לכתוב ביקורת לספרים אך הפעם חרגתי ממנהגי, אולי משום שאנני מבקרת אותו.
טוב תחילה אומר כי <mark>סמדר שיר</mark> הביאה את סיפורה של מרים בצורה הכי אותנטית שיש. עד כדי שבזמן קריאת הסיפור שמעתי את מרים מספרת לי את סיפורה.
מרים אשה נדירה ומיוחדת שתמיד הסתכלה על חצי הכוס המלאה. גם שגילו בפניה קיפוח על רקע מעמדה אינה נעלבה או התמרמרה אלה הפיקה מהלימון לימונדה.ומהקומות הכי נמוכים שהחיים לקחו אותה אליהם י