|
|
|
2.
|
|
ספר הזה אמנם כתוב כסיפור אישי, אולם הוא בעצם סיפורם של הדורמים. דורם (מוטעם כמו יורם) ר``ת של דור ראשית המדינה. הדורמים, על פי הגדרת הספר, הם ילידי שנות השלושים (1931 עד וכולל 1940) שנולדו בארץ או הגיעו אליה לפני קום המדינה, ולכן גדלו והתבגרו על רקע הקמת המדינה ושנותיה הראשונות. בפרט הוא סיפורם של הדורמים שהשתייכו למחנה החלוצי (תנועות נוער, גרעינים התיישובתיים, קיבוצים, מושבים וכדומה). הספר אינו רק סיפור עובדות, הוא גם ניסיון להבין את הדורמים. הוא דן במרכיבי הזהות שלהם; ביחסיהם לעם היהודי, למדינת ישראל, לציונות, ובשינויים שחלו ביחסים אלו עם חלוף השנים; באידיאולוגיות שלהם ובמה שקרה להן; בשאלה מדוע הלכו לקיבוץ ומדוע עזבו אותו; בהשקפות הסוציאליסטיות שלהם; ביחסם לתנועות הנוער, לצה``ל, למפלגות ולפוליטיקה לעבודה. הספר הנו מארג של עדויות וסיפורים אישיים, של תיאורי אירועים והתרחשויות, של מובאות מתוך מסמכים אוטנטיים, של דעות ומחשבות. כל זאת בשפה שוטפת, בהירה וידידותית לקורא. אהרן פלמון נולד בתל אביב, גדל בחיפה, למד בבית הספר `חוגים` ובביה``ס כדורי, היה חניך בתנועת הצופים, חייל בנח``ל וחבר בגרעין המחנות העולים. עד 1969 היה חבר בקיבוץ משגב עם, אחר כך סיים לימודי כלכלה באוניברסיטה העברית ועסק במחשוב ובהוצאה לאור. ספר קודם שלו `שנים של חיטה` מספר על החיים בבית הספר כדורי בשנים 1950-1952....
|
|
3.
|
|
זה לא רומן ולא אוטוביוגרפיה, והמספר אינו הגיבור העיקרי. זהו סיפור תיעוד על אנשים, על מקום, על תקופה. האנשים הם נערים בני 15 - 16, וביניהם גם המספר, שבאו ללמוד בבית הספר החקלאי ע"ש כדורי בשנת 1950: האנשים הם המורים והמדריכים של נערים אלו: האנשים הם עולים חדשים שבאו בתקופה זו לארץ. המקום הוא כדורי - בית ספר נזירי וקשוח, לבנים בלבד: אחד מבתי הספר הידועים בארץ ישראל קודם וסמוך להקמת המדינה. התקופה היא 1952 - 1950 - תקופה של עלייה המונית ובטחון רעוע. תקופה שבה החקלאות וההתיישבות היו המפתח לביסוס האחיזה בארץ וליציאה ממצוקה כלכלית קשה. באמצעות גיחות לתקופות אחרות מובאים גם סיפורים על חיים בארץ ישראל - צפת, טבריה, תל - אביב, ירושלים, חיפה - בתקופה שבין תחילת המאה העשרים ועד מחציתה. וכל זה מסופר באופן נאמן למקור בלי משוא פנים לעבר, בלשון בהירה וקולחת בלי עוינות לקורא, עם קמצוצי הומור בלי נסיון להצחיק....
|
|
6.
|
|
הספר הזה אמנם כתוב כסיפור אישי, אולם הוא בעצם סיפורם של הדורמים. דורם (מוטעם כמו יורם) ר"ת של דור ראשית המדינה. הדורמים, על פי הגדרת הספר, הם ילידי שנות השלושים (1931 עד וכולל 1940) שנולדו בארץ או הגיעו אליה לפני קום המדינה, ולכן גדלו והתבגרו על רקע הקמת המדינה ושנותיה הראשונות. בפרט הוא סיפורם של הדורמים שהשתייכו למחנה החלוצי (תנועות נוער, גרעינים התיישבותיים, קיבוצים, מושבים וכדומה). הספר אינו רק סיפור עובדות, הוא גם ניסיון להבין את הדורמים. הוא דן במרכיבי הזהות שלהם ביחסיהם לעם היהודי, למדינת ישראל, לציונות, ובשינויים שחלו ביחסים אלו עם חלוף השנים ; באידיאולוגיות שלהם ובמה שקרה להן ; בשאלה מדוע הלכו לקיבוץ ומדוע עזבו אותו ; בהשקפות הסוציאליסטיות שלהם , ביחסם לתנועות הנוער, לצה"ל, למפלגות ולפוליטיקה, לעבודה. הספר הנו מארג של עדויות וסיפורים אישיים, של תיאורי אירועים והתרחשויות, של מובאות מתוך מסמכים אוטנטיים, של דעות ומחשבות. כל זאת בשפה שוטפת, בהירה וידידותית לקורא. אהרן פלמון נולד בתל אביב, גדל בחיפה, למד בבית הספר 'חוגים' ובביה"ס כדורי, היה חניך בתנועת הצופים, חייל בנח"ל וחבר בגרעין המחנות העולים. עד 1969 היה חבר בקיבוץ משגב עם, אחר כך סיים לימודי כלכלה באוניברסיטה העברית ועסק במחשוב ובהוצאה לאור. ספר קודם שלו 'שנים של חיטה' מספר על החיים בבית הספר כדורי בשנים 1952 - 1950....
|
|
