הייך - ביוגרפיה
מאנגלית: אסף מידן
אליזבת הייך נולדה בשנת 1897 בבודפשט, הונגריה, כבת שנייה למשפחה מבוססת כלכלית. כבר כילדה צעירה ביטאה הייך את כישוריה בציור, בפיסול ובנגינת פסנתר. בתקופה שאחרי מלחמת העולם הראשונה היא הוכרה כאמנית בינלאומית, ופסליה מוצגים עד היום בהונגריה כמיצגים וכפסלים סביבתיים.
בנוסף לנטיותיה האמנותיות, גילתה אליזבת הייך, מגיל צעיר, התעניינות בתורות שונות ובידע אזוטרי.
היא נישאה וילדה ילד אחד, אשר ברבות השנים הצטרף אליה ללימוד יוגה בשוויץ.
בשנת 1939 החלה הייך בהעברת הרצאות ושיעורי יוגה בשיתופו הקרוב של סלווראג’אן ייסודיאן, מורה הודי ליוגה, אשר נועד להיות שותפה, ובן זוגה בדרכה הרוחנית. הם העבירו חייהם בשותפות מתמדת במשך 55 שנים עד למותה בשנת 1994.
לאחר מלחמת העולם השנייה, נאלצו הייך וייסודיאן לעזוב את ארצם בהוראת המשטר הקומוניסטי, אשר אסר על הוראת יוגה בהונגריה. הם החליטו להתיישב בארה"ב, ובמהלך מסעם עצרו לבקר חברים בשווייץ, עצירה שלימים התבררה כסופית. הם התיישבו בשווייץ, חיו ופעלו בה עד ליום מותם.
הייך הקימה בציריך, שווייץ, ביחד עם ייסודיאן, את בית הספר ליוגה הגדול והותיק באירופה. במקביל, הקימו בית ספר קיץ ליוגה באיזור דיאנו מרינה, איטליה. בשנות ה- 50 המוקדמות הועבר בית ספר הקיץ לפונטה טרסה, שוייץ. שני בתי הספר היו פעילים עד לשנת 1989 ונסגרו עקב גילם המבוגר של שני המייסדים.
בשנת 1953, לבקשתם של תלמידיה, כתבה הייך את סיפרה הנודע, "התקדשות" (הוצאת ’לאור’), אשר תורגם ל- 17 שפות שונות ונמכר במיליוני עותקים ברחבי העולם. בספר זה מתארת הייך את סיפורה האישי בחייה הקודמים במצרים העתיקה, ואת תהליך חניכתה על ידי הכהן הגדול פתחוטפ.
היא כתבה מספר ספרים נוספים: "היום עם יוגה", "ריפוי עצמי יוגה וגורל" (הוצאת ’לאור’), "אנרגיה סקסואלית ויוגה" ו"חוכמת הטארוט". עד סוף חייה היא לימדה וחנכה מחפשי דרך.
אליזבת הייך נפטרה ב- 1 ביולי, 1994. להלן מובאה ממכתב שכתב ייסודיאן ב- 28 אוקטובר 1994 לתלמידי בית הספר ליוגה ייסודיאן-הייך לאחר מותה של הייך:
"היא עזבה את כולנו בגיל מופלא של 98, בריאה לחלוטין, מודעת רוחנית ובהכרה ערה, רק גופה לא יכול היה להכיל יותר את רוחה הגדולה. מילותיה האחרונות היו: ’אני אשא את עול התרגול, ולא אף אחד אחר’. מילים נחושות אלו יתממשו בחייה הבאים. היא מעולם לא היתה לנטל על אלו שדאגו לצרכיה הפיסיים, עד לרגע האחרון. היא עזבה לאחר שהגשימה את ייעודה. היא תמשיך להתקיים ולהשפיע באמצעות ספריה המופלאים, ובאמצעות האנשים שקיבלו ממנה את המסר המואר ויעבירו אותו הלאה לאלו הזקוקים לו. אישית, אני חסר את חברתה מאוד, לאחר 55 שנה של חיים משותפים תמידית. היתה זו זכות גדולה עבורי לשאת עימה בנטל אשר דרש כוח רב, ואשר הוענק לי ככל ששירתתי אותה יותר. היא תמיד היתה סמל לכח אשר יתן השראתו לכל מי שהכיר אותה אישית".

הייך - ביוגרפיה
מאנגלית: אסף מידן
אליזבת הייך נולדה בשנת 1897 בבודפשט, הונגריה, כבת שנייה למשפחה מבוססת כלכלית. כבר כילדה צעירה ביטאה הייך את כישוריה בציור, בפיסול ובנגינת פסנתר. בתקופה שאחרי מלחמת העולם הראשונה היא הוכרה כאמנית בינלאומית, ופסליה מוצגים עד היום בהונגריה כמיצגים וכפסלים סביבתיים.
בנוסף לנטיותיה האמנותיות, גילתה אליזבת הייך, מגיל צעיר, התעניינות בתורות שונות ובידע אזוטרי.
היא נישאה וילדה ילד אחד, אשר ברבות השנים הצטרף אליה ללימוד יוגה בשוויץ.
בשנת 1939 החלה הייך בהעברת הרצאות ושיעורי יוגה בשיתופו הקרוב של סלווראג’אן ייסודיאן, מורה הודי ליוגה, אשר נועד להיות שותפה, ובן זוגה בדרכה הרוחנית. הם העבירו חייהם בשותפות מתמדת במשך 55 שנים עד למותה בשנת 1994.
לאחר מלחמת העולם השנייה, נאלצו הייך וייסודיאן לעזוב את ארצם בהוראת המשטר הקומוניסטי, אשר אסר על הוראת יוגה בהונגריה. הם החליטו להתיישב בארה"ב, ובמהלך מסעם עצרו לבקר חברים בשווייץ, עצירה שלימים התבררה כסופית. הם התיישבו בשווייץ, חיו ופעלו בה עד ליום מותם.
הייך הקימה בציריך, שווייץ, ביחד עם ייסודיאן, את בית הספר ליוגה הגדול והותיק באירופה. במקביל, הקימו בית ספר קיץ ליוגה באיזור דיאנו מרינה, איטליה. בשנות ה- 50 המוקדמות הועבר בית ספר הקיץ לפונטה טרסה, שוייץ. שני בתי הספר היו פעילים עד לשנת 1989 ונסגרו עקב גילם המבוגר של שני המייסדים.
בשנת 1953, לבקשתם של תלמידיה, כתבה הייך את סיפרה הנודע, "התקדשות" (הוצאת ’לאור’), אשר תורגם ל- 17 שפות שונות ונמכר במיליוני עותקים ברחבי העולם. בספר זה מתארת הייך את סיפורה האישי בחייה הקודמים במצרים העתיקה, ואת תהליך חניכתה על ידי הכהן הגדול פתחוטפ.
היא כתבה מספר ספרים נוספים: "היום עם יוגה", "ריפוי עצמי יוגה וגורל" (הוצאת ’לאור’), "אנרגיה סקסואלית ויוגה" ו"חוכמת הטארוט". עד סוף חייה היא לימדה וחנכה מחפשי דרך.
אליזבת הייך נפטרה ב- 1 ביולי, 1994. להלן מובאה ממכתב שכתב ייסודיאן ב- 28 אוקטובר 1994 לתלמידי בית הספר ליוגה ייסודיאן-הייך לאחר מותה של הייך:
"היא עזבה את כולנו בגיל מופלא של 98, בריאה לחלוטין, מודעת רוחנית ובהכרה ערה, רק גופה לא יכול היה להכיל יותר את רוחה הגדולה. מילותיה האחרונות היו: ’אני אשא את עול התרגול, ולא אף אחד אחר’. מילים נחושות אלו יתממשו בחייה הבאים. היא מעולם לא היתה לנטל על אלו שדאגו לצרכיה הפיסיים, עד לרגע האחרון. היא עזבה לאחר שהגשימה את ייעודה. היא תמשיך להתקיים ולהשפיע באמצעות ספריה המופלאים, ובאמצעות האנשים שקיבלו ממנה את המסר המואר ויעבירו אותו הלאה לאלו הזקוקים לו. אישית, אני חסר את חברתה מאוד, לאחר 55 שנה של חיים משותפים תמידית. היתה זו זכות גדולה עבורי לשאת עימה בנטל אשר דרש כוח רב, ואשר הוענק לי ככל ששירתתי אותה יותר. היא תמיד היתה סמל לכח אשר יתן השראתו לכל מי שהכיר אותה אישית".