באסופת מאמרים ייחודית זו - המאגדת תרגומים של זיגמונד פרויד, ז'יל דלז ולינדה ויליאמס, לצד כתיבה מגוונת של מבחר חוקרים ישראליים - ישנו ניסיון לתת ייצוג לשיח התרבותי העכשווי הרחב הדן בסאדיזם ובמזוכיזם באמצעות השיח הפסיכואנליטי. מרבית הדיונים בעשורים האחרונים על אודות המסמנים סאדיזם ומזוכיזם - בפילוסופיה, באמנות, בספרות, בשיח המגדרי ובביקורת התרבות בכללה - מתמודדים עם שאלותיה וקביעותיה של הפסיכואנליזה, ובמיוחד עם זו המציבה במרכז חקירתה את אניגמת הלא - מודע והיצר המיני: הפסיכואנליזה של זיגמונד פרויד ובעקבותיה זו של ז'אק לאקאן. כזו היא גם קריאתו המהפכנית והמשפיעה של הפילוסוף הצרפתי, ז'יל דלז, במזוך, שביקשה לארגן מחדש את הדיון במסמנים סאדיזם ומזוכיזם, תוך התמודדות עם עולמם המחשבתי של פרויד ולאקאן. בפני הקורא מוצגים שלושה מקבצים בעלי אוריינטציה תיאורטית, שחלקם פועלים במסגרת המחשבה הפסיכואנליטית, וחלקם נובעים ממנה. המקבץ הראשון, שנושאו "מזוך/מזוכיזם", מציב במרכזו שני תרגומים ראשונים לעברית: המאמר החשוב והמאוחר של פרויד על המזוכיזם ושני פרקים מתוך עבודתו של ז'יל דלז על מזוך. המקבץ השני עוסק ב"סאד/סאדיזם", ובו דיונים על סאד, תוך התייחסות לביקורת העולה ממשנתו של ז'אק לאקאן בהקשר זה. המקבץ השלישי, הפותח בתרגום מאמרה החלוצי של לינדה ויליאמס על פורנוגרפיה סאדו - מזוכיסטית, נותן ייצוג למחקרים העוסקים בסאדיזם ובמזוכיזם בפילוסופיה העכשווית, באמנות, בקולנוע, בספרות ובדת....

שמונת הטקסטים של יצחק בנימיני, אשר אוגדו תחת הכותרת מה רוצה הגבר?, הנם טקסטים בעלי עוצמה אפוקליפטית מחזורית, המתהווה בקשיות וברכ?ת, כמין פאלוס המבקש להתפצל ולהתפצל, אך גם תובע את אונו אל מול חדוות אי - הנסבלות של הקיום הגברי, נשי, ישראלי, פלשתינאי, יהודי - נוצרי. אופי התנהלותו של מחזור הטקסטים מוביל את הקוראים אל כאוס דידקטי - חזוני, שאינו מאפשר לאיש להיוותר מחוץ להצגה, מחוץ לפיפ - שואו או מחוץ לתפילה. בעודו משתמש בשאלתו הנודעת של פרויד "מה רוצה האישה?", מפנה בנימיני את השאלה חזרה לסובייקט הגברי ומתריס ברפלקסיביות: "מה רוצה הגבר?". סוף כל סוף מעז גבר להפנות זרבוביתו פנימה, תוך סלטות משולשות ומהופכות לצדדים, ולהביט דרך פריסקופ איבר הז?כרות העצמי גם על עצמו. אלא שלא ניתן למצוא כאן מניפסט רציונליסטי - מהוגן ונוח לקריאה המצהיר כי שחרור האישה כרוך ואף מותנה בשחרורו של הגבר ובמודעותו לדיכויו. תחת זאת מערים עלינו הטקסט של בנימיני קונפליקטים בלתי פתירים המשתלבים אלה באלה ומתפתלים - כמין רכבת הרים טקסטואלית - בין כפירה לכינון תפילה, בין פסיכואנליזה לתיאולוגיה, בין מונותיאיזם לאימהות פאגנית גדולה. מעבר לכך שספר זה עשוי להיקרא גם כמסע שוטטות אינטלקטואלי סוחף בין הוגים שונים שהיו במרוצת השנים להורים רוחניים - פאולוס, פרויד, לאקאן, איריגארי, קריסטבה - בנימיני בונה כאן נדבך של טיעון ממשי וחסר תקנה, שבו מצוי הגבר - פרולטריון (כניסוחו) בתוך מעגל דיכוי אין - סופי, בתוך הקטסטרופה האנושית שבה הנשים נאנסות או מועדות - אינוס - תמיד, והגברים מאבדים עצמם לדעת, קורסים תחת עול הדרישה הפאלית המצויה בתרבות בת זמננו - עכשיו, כך נדמה, יותר מתמיד. לספר מצורפת אחרית דבר פרי עטה של עדי שורק. יצחק בנימיני עורך את הוצאת הספרים "רסלינג" ומלמד במחלקה להיסטוריה ותיאוריה בבצלאל. פרסם את ספר השירה "יורד במלצ'ט, יורד ביוהנס פסיון" (הוצאת גוונים, 1998) ואת אסופת המאמרים שערך יחד עם עידן צבעוני "עבד, התענגות, אדון: על סאדיזם ומזוכיזם בפסיכואנליזה ובביקורת התרבות" (הוצאת רסלינג, 2002)....

ז'אק לאקאן (1901-1981) הנו הפסיכואנליטיקאי הרדיקלי, המשמעותי והתוסס ביותר לאחר זיגמונד פרויד. הוא ברא שיח ייחודי המהווה רשת מופלאה של מושגים והגיונות. לאקאן ביקש לחדש את התיאוריה הפסיכואנליטית, להעמיד תיאוריה עצמאית, אך בה בעת גם להישאר נאמן לשיח הפרוידיאני. זהו המהלך של "החזרה לפרויד" שבו לאקאן קורא מחדש את כתבי פרויד ומציב במרכז התיאוריה הפסיכואנליטית שלו את הקשר ההדוק בין הלא-מודע הפרוידיאני לבין מבנה השפה ואת תפקיד האב בכינון הסובייקט של השפה. בספרו היסודי והמרתק השיח של לאקאן מנתח יצחק בנימיני צעד אחר צעד את האופן שבו נבנה שיח זה, תוך כדי עיון צמוד בטקסטים ובסמינרים שהועברו בשנות ה-30 וה-40 ובעיקר בשנות ה-50, תקופה שבה לאקאן מגבש את רשת ההמשגה המרכזית שלו. מתוך כך בנימיני מציג חקירה מעמיקה של מושגי המפתח אצל לאקאן: שלב המראה, הדמיוני, הסמלי, הממשי, שם-האב, האחר הגדול, התענגות, הדבר. צעד חשוב בחידוש התיאוריה הפרוידיאנית היה ההבחנה שערך לאקאן בין האב הסמלי ושם-האב לבין האב כדמות קונקרטית וממשית, לצד הדגשת תפקידו של האב. הייתה זו הפשטה שיצרה פער בתוך התיאוריה הלאקאניאנית בין ההתנסות הקלינית עם האב הקונקרטי לבין ההפשטה של אותו אב לעבר עיקרון תרבותי-סמלי, כך שנוצרה סכנה של גלישה לעבר דיון מופשט. לטענת בנימיני, לאקאן ביקש לווסת הפשטה זו באמצעות הצגת המושגים "האב" ו"האחר הגדול" כתמות שיש להן מן המשותף עם האתיקה היהודית-נוצרית, במיוחד עם העמדה המקראית שבה. עמדה זו התקשרה אצל לאקאן לאתיקה הטיפולית שהציע, אשר כוללת התנגדות להשקפת עולם כוללנית, הדגשת פיצוּליות הסובייקט, אי-ויתור על האיווי הלא-מודע ועוד. ד"ר יצחק בנימיני מלמד באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטת בן-גוריון ובבצלאל ירושלים; יחד עם עידן צבעוני עורך את הוצאת רסלינג; ספריו שראו אור עד כה: "עבד, התענגות, אדון" (ערך עם ע' צבעוני, רסלינג, 2002), "מה רוצה הגבר? 8 מסות פסיכו-תיאולוגיות" (רסלינג, 2003), "פאולוס והולדת קהילת הבנים" (רסלינג, 2007). ...

בבואנו לקרוא בספר בראשית אנו כבר יודעים מה נאמר בו, שכן אנו חוסים תחת צל ענקי-ההבנה המשרה עלינו ביטחון. אנו יודעים שאלוהים ברא את העולם באופן מושלם בהיותו מושלם, שהוא הזיק לבבל בגלל המגדל הנוסק לשמים, שהטובעים במבול ואנשי סדום היו רשעים מרושעים והאלוהים הטוב ביקש לתקנם, שאברהם הגיע מאור כשדים האלילית של אביו, שאלוהים ניסה את אברהם וזה חווה חרדה פרוטסטנטית בהיתקלותו באלוהים האימתני והטרנסצנדנטי מתוך רצף ניסיונות שהעמיד את אברהם וכו' וכו'. האם אכן כך הדבר? בספרו צחוק אברהם מציג יצחק בנימיני את פירושו החלופי לספר בראשית – בקריאה צמודה מסיפור הבריאה ועד סיפור עקדת יצחק. מתוך כך עולה האפשרות של יחס רך אל האלוהים, שאינו יחס חרד או חרדי. סד הפרשנויות האחרות מוטה הצידה על מנת לאפשר לרגע מבט כביכול ראשוני בכתוב, על מנת להציג את דון-אברהם-קיחוטה לא כאביר נצחי של אמונה אלא כמאמין ערמומי אל מול התביעה האלוהית כלפיו. בנימיני קורא בספר בראשית בלא מנוח לאלוהים, שואל עליו, לפני שיבחן את כליותיהם של אדם, נוח, אברהם ושאר אבירי אמונה (אם כלל כאלה הם). באופן הזה הפירוש לספר בראשית הוא מצע לתיאולוגיה ביקורתית, לא אמונית, לקראת בחינה דווקאית של שאלת האמונה, כשזו מציבה את עצמה אל מול המוחלט באופן כנוע. ד"ר יצחק בנימיני עוסק בכתיבה על היחס שבין תיאולוגיה יהודית ונוצרית לבין פסיכואנליזה. עורך, בשיתוף עם עידן צבעוני, של הוצאת רסלינג. מלמד בבצלאל ירושלים ובאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. ערך יחד עם עידן צבעוני את האסופה "עבד, התענגות, אדון" (רסלינג, 2002). פרסם את ספר השירים "יורד במלצ'ט, יורד ביוהנס פסיון" (גוונים, 1998) ואת הספרים "מה רוצה הגבר?" (רסלינג, 2003), "פאולוס והולדת קהילת הבנים" (רסלינג, 2007) ו"השיח של לאקאן" (רסלינג, 2009)....

בספרו "סובייקט-מסך" מבקש יצחק בנימיני להציג הרהור על המצב התרבותי הנוכחי, המערבי והכמו-מערבי, ככזה שבו היצורים האנושיים חווים את תחילתו של תהליך שבסופו הם יתמזגו עם הפרויקט המתגשם של האחרות הטכנולוגית. זו אחרות אשר מאז ימי המערות ייסדה את החיה להיות אנושית, אבל תוך כדי כך שהיא נחוותה כחורגת מהמהות האנושית. נראה שלוגיקת החִברוּת הזאת מגשימה את עצמה באופן הכי נמרץ בציר של המפעליות החזותית של אותה אחרות, הציר שמתגשם באמצעות העין הטכנולוגית – הפיזית והמנטלית.    בהיגיון העתידני שלו הפרויקט הזה ממזג לתוכו את האני-המביט (העין האנושית הצופה שלנו) לעבר ישות אחידה ואחת, לקראת היעלמות עתידית של הסובייקט – כעצמי פרטי וכעצמיות אנושית. אלא שנדמה שאנו מצויים בשלב הביניים של ההיסטוריה של האחרות הטכנולוגית: הרדוקציה של מהות האנושי למהות של הסובייקט הצופה – רדוקציה שמכפיפה את הסובייקט למהות אחת, מהות הצופה. הפעולה הרדוקטיבית הזאת מתאפשרת על ידי עצם העובדה שהסובייקט הזה עובר תהליך שבו הוא גם נתון-לצפייה. בנימיני מציע חקירה מנקודת מבט פסיכולוגית, פילוסופית ותיאולוגית לאותה התכה של מסך-סובייקט, בין אם באולם הקולנוע הדו-והתלת-ממדי, הטבלט-סמרטפון-טלוויזיה, או ברגעי השימוש בגוגל גלאס העתידיים.    האוריינטציה התיאולוגית או הטכנו-תיאולוגית הנוכחית מזמינה את המפגש עם התזה של ז'אק לאקאן אשר הניח שהבסיס לסובייקטיביות המערבית המודרנית מצוי בביבליה שייסדה את צורות החרדה וההדחקה של הסובייקטיביות הזאת. הודות לפרדיגמה זו מוצע לתפוס את הפסיון של ישו, במיוחד כפי שמומחז על ידי פאולוס באיגרותיו, כגרעין יסודי בבסיס המנטלי של הסובייקטיביות הייחודית בתרבות המערבית, כלומר שגרעין זה ממשיך לתחם את הסובייקט מתוך יחס מיוחד אל השדה של ההזדהות הוויזואלית – כלומר עם הדימוי של האלוה האנושי הצלוב.   ד"ר יצחק בנימיני – עורך הוצאת רסלינג (עם עידן צבעוני). מלמד בבצלאל ירושלים ובאוניברסיטת בר-אילן בתוכנית ללימודי פרשנות ותרבות. פרסם את הספרים "מה רוצה הגבר?", "עבד, התענגות, אדון", "פאולוס והולדת קהילת הבנים", "השיח של לאקאן", "צחוק אברהם", ו"סובייקט-מסך". ספריו ומאמריו הופיעו גם בצרפתית, גרמנית ואנגלית. חומר קריאה נוסף ניתן למצוא ב:  https://bezalel.academia.edu/ItzhakBenyamini ...

בחמש המסות שבספר הזהות העצמית שלי זוכה באוטוביוגרפיות, סיפורי חיים. אוטו-ביו-גרפיות שהן רישום עצמי של החיים או רישום של חיי העצמי. כותרת הספר מציגה את העצמי כשווה ערך של להיות בתוך זהות מסוימת, אך תחת רישום גרפי עם קו מוחק, להיות בזהות המזרחית. העצמי בביוגרפיה שלו, בסיפור החיים שלו, חי בתוך המחיקה של המילה או המושג של הזהות שלו. מדובר באקטיביות עצמה של מעשה המחיקה של העצמי את הזהות, גם במובן של המושג או הזהות ככבר מחוקים או מתים. יוצא שהקיום של העצמי בזהות ופעולת המחיקה האקטיבית של העצמי את הזהות שלובים זה בזה ומקיימים זה את זה תמידית.מדובר אם כן, באוטוביוגרפיות מושגיות. הקיום שלנו הוא רישום עצמי של חיי המושג או המילה המגדירה את הזהות, בקיומו ובמחיקתו. אנחנו חיים את המושגים הזהותיים כמו יהודי, ישראלי, מזרחי, גבר, אישה וכדומה, וגם את פעולות המחיקה שלנו את הזהויות או את האופן שבו המושגים האלה כבר מתים עבורנו. לעיתים אף מושגים מתים או מבוטלים הם בלב הקיום שלנו בשל כוח ההתנגדות הגלום בפעולת המחיקה, וגם מכיוון שהזהות מעצמה מפעילה מחיקה של העצמי או של זהויות שכנות.בספר זה אני מבטא אפשרות הגותית ופוליטית רדיקלית לחשוב את עצמנו כנשאים של זהויות גם כאשר מושגי הזהות מתים או מחוקים עבורנו, אבל גם מאפשר פתח מילוט מתוך סבך הקיום בתוך פוליטיקת הזהויות, מכיוון שהזהות עצמה היא פעולת מחיקה ולא רק פעולת רישום חיובי, ובכך היא אולי המפלט מעצמה – להיות ולחיות בתוך הזהות ומעבר לה, מעבר למושג שלה. להיות מזרחי משמעו גם להיות לא מזרחי. וכך ה״מזרחי״ וגם ה"מערבי" אינם מושגי זהות ומושגי קיום סותרים, אלא מושגים שנרשמים, מתים ונמחקים אחד לתוך השני.  י.ב. יצחק בנימיני הוא מרצה בבצלאל ובאוניברסיטת תל אביב; עורך ראשי של הוצאת רסלינג בשיתוף עם עידן צבעוני. ...

הנפש הפרוידיאנית מאת יצחק בנימיני פורס חקירה מתמשכת של כתבי פרויד ולאקאן במשך שני עשורים. מאותה חקירה התגבשה ההבנה שהנפש המתוארת בכתבי פרויד היא הוויה תלוית תרבות וזמן. לעניין זה ישנם שני ביטויים שבאים לידי ביטוי בחקירות השונות: או שכתבי פרויד ולאקאן מחזיקים בידיעה על אודות התרבותיות של הנפש, או שעצם הניסוח שלהם הוא תלוי תרבות וזמן.  המאמרים הראשונים בספר ברובם ליוו את העריכה המדעית של כתבי זיגמונד פרויד בהוצאת רסלינג: ״האלביתי״, ״הבדיחה ויחסה ללא-מודע״, ״פעולות כפייתיות וטקסים דתיים״, ״אבל ומלנכוליה״, "מכתבי פרויד-יונג", לצד הפרסום של תרגום כתבי לאקאן: ״מבוא לשמות האב״ ו״סמינר 20 – עוד״.  החיבור המרכזי בספר הנוכחי הוא מסה נרחבת על מושג הדחף מוות אצל פרויד ב״מעבר לעקרון העונג״. זהו ניסיון לעקוב אחר ההיגיון הפרוידיאני בבואו לחשוב מושגים בסיסיים כמו חיים ומוות ועונג וסבל. מה שנתפס כמושגים בסיסיים כל כך, אשר תקפים לכל יצור אנושי, הם מושגים תלויי תרבות, במיוחד אופן הרישום של היחסים הבינאריים ביניהם. בעקבות גישתו של מישל פוקו לחקר השיח והסובייקט השיחי, הדיון של בנימיני מכיל נדבך מטא-מושגי על אודות הדיון הפרוידיאני, אשר חושף שלא רק שהתיאוריה והפרקטיקה של פרויד לכודות בתוך מרחב תרבותי, אלא שהן גם לכודות בתוך מרחב מושגי אשר הופך באחת לעצמאי כלפי עצמו עם דינמיקה שיחית משל עצמו שדורשת דין וחשבון מתמיד. המסה ״עֲבוֹדַת האבל וַאֲבוֹדַת המלנכוליה: סבך הפסיכואנליטי במושגי ובפוליטי״, לצד הטקסט ״תסביך משה: ממצב החירום היהודי-אירופי אצל פרויד לרישום של הממשי אצל לאקאן״, חותמים את הספר ומהדהדים את זמן החירום של מצב המחאה והמלחמה שבו אנו נתונים היום. ד״ר יצחק בנימיני הוא חבר סגל בתוכנית לפסיכותרפיה באוניברסיטת תל אביב ומרצה בבצלאל ירושלים; עורך ראשי (עם עידן צבעוני) של הוצאת רסלינג, ועורך מדעי של סדרת התרגומים של כתבי פרויד בהוצאה; חבר קבוצת התרגום של ה״כתבים״ מאת ז׳אק לאקאן. פרסם בעברית, גרמנית, אנגלית וצרפתית ספרים ומאמרים על פרויד ולאקאן, ביניהם הספרים ״פאולוס והולדת קהילת הבנים״ ו״השיח של לאקאן״. כמו כן מעביר את הסמינרים ״רק (לא) אחד: הסמינר הפסיכו-פוליטי-מתמטי״, ומקבץ הסמינרים ״תהום הפוליטי-תיאולוגי״. ...