הנחת יסוד של ספר זה היא, כי בעת החדשה תופס הצבע מקום מרכזי בעשייה ובחשיבה של הציירים המודרניים. הספר דן בתיאוריות צבע בנות הזמן - במיוחד בתורתם של שברל וגיתה - ובשימוש שעשו בהן ציירי המאה ה19- וראשית המאה ה20-. הדיון מתמקד באותם ציירים שהתעניינו בתורת הצבע וניסחו, בכתב או בע``פ, תיאוריה משלהם, שאותה ניסו להגשים ביצירה. הספר מצביע על שתי מגמות דומיננטיות בציור המודרני, האחת, אמפירית ביסודה, מתקדמת בהיבטים אופטיים ופיסיולוגיים של התיאוריה לצורך ייצוג ממשות חיצונית; השנייה, סוגסבטיבית ואינטואיטיבית בעיקרה, משתמשת בנתונים התיאורטיים למטרות ביטוי וסימול של ממשות פנימית. בהתאם לשתי מגמות אלו מתחלק הדיון על קשרי הגומלין בין הפרקטיקה והתיאוריה של הצבע לשני חלקים: הראשון עוסק בצבע = אור על רקע התיאוריה של שברל, וסוקר את התפתחותו ההדרגתית מצבע מחקה ומייצג (מדלקרוא עד מונה, סזאן וסרה) לצבע מסמל (דלוניי ומאלביץ`); החלק השני עוסק בצבע כביטוי, ועוקב, לאור התיאוריה של גיתה וזו של שטיינר בעקבותיו, אחר החתירה של ציירים כמו מונדיאן וקנדינסקי, להמיר ביטוי באמצעות החומר והעלילה בביטוי רוחני, מופשט ככל האפשר....

הנחת יסוד של ספר זה היא, כי בעת החדשה תופס הצבע מקום מרכזי בעשייה ובחשיבה של הציירים המודרניים. הספר דן בתיאוריות צבע בנות הזמן - במיוחד בתורתם של שברל וגיתה - ובשימוש שעשו בהן ציירי המאה ה19- וראשית המאה ה20-. הדיון מתמקד באותם ציירים שהתעניינו בתורת הצבע וניסחו, בכתב או בע``פ, תיאוריה משלהם, שאותה ניסו להגשים ביצירה.הספר מצביע על שתי מגמות דומיננטיות בציור המודרני, האחת, אמפירית ביסודה, מתקדמת בהיבטים אופטיים ופיסיולוגיים של התיאוריה לצורך ייצוג ממשות חיצונית; השנייה, סוגסבטיבית ואינטואיטיבית בעיקרה, משתמשת בנתונים התיאורטיים למטרות ביטוי וסימול של ממשות פנימית. בהתאם לשתי מגמות אלו מתחלק הדיון על קשרי הגומלין בין הפרקטיקה והתיאוריה של הצבע לשני חלקים: הראשון עוסק בצבע = אור על רקע התיאוריה של שברל, וסוקר את התפתחותו ההדרגתית מצבע מחקה ומייצג (מדלקרוא עד מונה, סזאן וסרה) לצבע מסמל (דלוניי ומאלביץ`); החלק השני עוסק בצבע כביטוי, ועוקב, לאור התיאוריה של גיתה וזו של שטיינר בעקבותיו, אחר החתירה של ציירים כמו מונדיאן וקנדינסקי, להמיר ביטוי באמצעות החומר והעלילה בביטוי רוחני, מופשט ככל האפשר....

קבוצת ´אופקים חדשים´ נוסדה עם קום המדינה על ידי 15 מטובי האמנים בישראל ובראשם יוסף זריצקי ומרסל ינקו, שדגלו במגמת ההפשטה אשר איפיינה בשנות ה-50 של המאה הקודמת את האוואנגרד האמנותי באירופה, בעיקר בצרפת. לפניכם מהדורה חדשה, מורחבת ומעודכנת של הספר שראה אור בשנת 1980. הספר מתבסס על מחקר אמפירי מדוקדק של שדה האמנות בעשור הראשון לקיומה של מדינת ישראל, ומשקף תמונת מצב אובייקטיבית ככל האפשר של הכוחות השונים שפעלו בה באותה עת. הספר כולל את הטקסט האינטגרלי של הספר המקורי, נתונים ביוגרפיים מעודכנים של האמנים וקטעי ביקורת נבחרים בני הזמן. כמו כן, הוא כולל דיון מורחב בפרשנויות מאוחרות של הדיכוטומיה בין לוקאליות (מקומיות, מקוריות) ואוניברסאליות, שיש לה השלכות חשובות ביחס להגדרת הזהות העצמית של האמן והאמנות הישראלים. לאור ההחלטה להתמקד בשנות הפעילות של ´אופקים חדשים´ כקבוצה, כל התמונות שמופיעות בספר נוצרו סביב השנים 1965-1948, וזאת למרות העובדה שחברי הקבוצה המשיכו להתפתח וליצור, כל אחד בדרכו, שנים רבות לאחר מכן. הספר מוגש עתה בעיצוב גרפי חדש ומרהיב וכולל גרסה באנגלית. פרופ´ גילה בלס לימדה אמנות מודרנית וישראלית בחוג לתולדות האמנות בפקולטה לאמנויות של אוניברסיטת תל אביב, ומוסיפה לנהל מטעם החוג את ´בית ציפר לתיעוד וחקר האמנות בישראל´. היא פירסמה מאמרים וספרים רבים על אמנות ישראלית וצרפתית. בין ספריה: אופקים חדשים (1980) הוצאת רשפים; הצבע בציור המודרני − תיאוריה ופרקטיקה (1996) הוצאת רשפים; (1997) מהדורה צרפתית, הוצאת אדם בירו, פריז; (2009) מהדורה שנייה, הוצאת מודן; פול סזאן מתרחצים ומתרחצות − תמה וקומפוזיציה (2002 בצרפתית) הוצאת אדם בירו, פריז; וסילי קנדינסקי − שפת הציור (2002) הוצאת דיונון, תל אביב....

הספר "הקומפוזיציה בציור" בוחן את הכלים שבאמצעותם השלד, הגוף והלב של כל יצירת אמנות מעבירים את המסר של האמן ואת האופן שבו היא מעבירה אותו. קומפוזיציה טובה הוצגה לאורך השנים כפועל יוצא של הסיפור שאותו האמן מבקש לספר, שכל חלקיו חוברים לכלל תמונת עולם מאוזנת והרמונית. ואולם, במחצית השנייה של המאה ה־ 19 החלו להופיע תפיסות חדשות, שאינן תלויות בכללים שקודשו במהלך הדורות. אלה מציגות תיאוריה חדשה של קומפוזיציה, המבוססת על הבחנה בקיומם של יחסים דינמיים בין מרכיביה, ועל הבנה שהם מייצגים הן את האמירה של האמן והן את תהליך היצירה, שבו התכנון והביצוע הם סימולטניים. הספר מציע שיטת ניתוח חדשה, הפותחת שדה נרחב של אפשרויות ביטוי אישיות, לאמן ולצופה כאחד. שיטה זו מפרידה זמנית בין שתי מערכות ארגון, גיאומטרית ודינמית, וכך ממחישה לצופה ביצירה את הכוחות הנסתרים הפועלים בתוכה.     פרופ׳ גילה בלס לימדה אמנות מודרנית וישראלית בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב. בעלת שני תוארי דוקטור מאוניברסיטת סורבון, פריז. ב־1975 ייסדה בפקולטה לאמנויות את הארכיון לאמנות ישראלית וניהלה אותו עד 2015. ב־1991 הקימה את התכנית הרב תחומית לאמנויות ועמדה בראשה עד צאתה לגמלאות ב-1996. בין ספריה: "אופקים חדשים" (1980, רשפים; 2014, מהדורה שנייה עברית / אנגלית, מודן), "הצבע בציור המודרני — תיאוריה ופרקטיקה" (1996, רשפים; 2009, מהדורה שנייה, מודן; 1977, מהדורה צרפתית; 2002, מהדורה קוריאנית), "וסילי קנדינסקי - שפת הציור: על בעיות צבע וקומפוזיציה" (2002, דיונון, אוניברסיטת תל אביב)....