“הבן שלא ישוב-
כל מוות הוא נורא, הוא מעקצץ, שורף, בותר את נשמתך לאלפי חתיכות. כל מוות הוא כמו חותמת נלעגת למצבך. הוא מצב בלתי הפיך. הוא משליך אותך באבחה אחת, בפתאומיות, באכזריות אל עולם אחר, יקום אחר,
יקום שאתה אנוס לבקר בו, בעל כורחך. שלא פיללת אפילו לגעת בקצה קצהו...חששת, חששת שזה יקרה גם לך..שהמוות יעטוף , ינתץ, יכרסם במשפחתך...
חרדת לאדם אהוב. אטמת את אוזנייך ולטשת מבט השמיימה והתפללת ל”