שתים מתוך חמש יצירות המופת של ניזאמי, 1209-1141  ח'וסרו ושירין • שבע הנסיכות   ח'וּסְרוֹ ושירין: סיפור אהבה מרתק, שמשתרע על פני מרחבים גדולים של העולם הקדום, סיפור של פסגות אהבה ותהומות מפח נפש, מבוסס על דמויות אמיתיות, מתאר את אהבתו של המלך הסאסאני ח'וּסרוֹ השני, שמלך בין השנים 590 ל-628 לספירה, לנסיכה ארמנית. שלוש הדמויות העיקריות: ח'וּסרוֹ פַּרְוִיז – שליט האימפריה פרסית, רב הכוח והעוצמה, אינו יכול להינשא לאשה שאהב בגלל מחויבות תפקידו שירין –חזקה ואמביציוזית, הנסיכה היפהפייה של ארמניה שמסרבת להיות פילגשו של המלך האדיר. למרות שלצידה נמצא פרהאד המסור ויפה התואר, היא לעולם לא תשכח את אהבתה הראשונה לח'וסרו פרויז. פרהאד – אמן יפה תואר שייתן את חייו למען שירין.   שבע הנסיכות: שם הסיפור במקור Haft Paykar, סיום כתיבתו בשנת 1197, האחרון מתוך חמש היצירות הספרותיות המופלאות של ניזאמי, סיפור אהבה אלגורי הצופן בחובו יופי כביר ועמוק, שנושאו העיקרי, "דע את עצמך", מועבר באמצעות דמיון עשיר ומערכת סמלים מופלאה. שבעה סיפורי אהבה המסמלים את מסעו הרוחני של המלך הסאסאני בָּהָרָאם-גוּר, מסופרים על ידי שבע נשותיו של המלך. כל סיפור מתאר חיפוש אחר אהבה שלעיתים מסתיים בכישלון, ולעיתים יותר קרובות במימוש כשהתשוקה מוכוונת על ידי מידות נעלות. פירוש השם Haft Paykar, הוא שבע יפהפיות/דיוקנאות/דמויות, והכוונה לשבע נסיכות ולשבעת סיפוריהן. כל סיפור מסופר כל ידי נסיכה אחרת בביתן בצבע אחר, ביום אחר מימי השבוע וקשור לכוכב לכת אחר, וכך נוצר מארג סמלי הנוגע בשאלות הקיום היסודיות, כמו שטיח מרהיב. הסיפור הפותח הוא בצבע שחור והאחרון בלבן, וביניהם שאר הצבעים, מה שנותן תחושה של קשת צבעים חובקת כול.   יצירה שלישית של ניזאמי מתוך החמש, אולי המפורסמת והפופולרית ביותר, "לילא ומג'נון", יצאה לאור כספר נפרד, גם היא בהוצאת איפאבליש....

המשורר הפרסי נֵזַאמִי, שחי במאה השתים עשרה ונודע בכינוי 'הראי לבלתי נראה', הוא גדול משוררי האהבה של פרס. יצירתו 'שבע הנסיכות' מהווה ביוגרפיה רומנטית של השליט הססאני בהרם גור. שבעת הסיפורים שמספרות שבע הנסיכות למלך בָּהָרָם, פורשים לפנינו שבעה גילויים של הגורל וחיי אנוש. כל אחד מהם קשור לחלק מסוים של העולם, יום אחד מימי השבוע, כוכב אחד מבין שבעת כוכבי הלכת של העולם העתיק וצבע אחד, וכל נסיכה מספרת למלך סיפור התואם את מצב הרוח שמשרה אותו צבע. כך נוצר אפוס סימבולי חובק-כל של החיים והעולם. הצבע הפותח את היצירה הוא הצבע השחור והצבע הנועל אותה – לבן. בין שני ניגודים אלה נפרשת לעינינו קשת מגוונת של צבעים וטעמים וכל סיפור נקשר לקודמו ולזה שבא אחריו לרצף אחד של מסע. היצירה כולה מושרשת היטב בחיי העולם הזה, ותכניה האתיים הם בעלי אופי כלל עולמי ולא בהכרח דתי. עם זאת, בדומה לשיר-השירים שלנו, ניתן לראות בה במידה רבה אלגוריה סוּפִית מיסטית לחיפושיו של האדם אחר ההתאחדות עם האל והקשיים שבהם הוא נתקל בדרכו הרוחנית. ...