הבוס החדש שלי אוהב חוקים, אבל יש רק חוק אחד שאף אחד לא מעז להפר... אסור לגעת בבננה שלו. ברצינות. הבחור ממש מכור לאשלגן. ברור שנגעתי. ואם ארד לפרטים הטכניים, האמת היא שהכנסתי לפה שלי. גם לעסתי... ואפילו בלעתי. אני יודעת. אני. ילדה. ממש. רעה. ואז ראיתי אותו, ותאמינו או לא, אי אפשר לעשות רושם ראשוני טוב על בחור, כשאת נחנקת מהבננה שלו. אולי כדאי להתחיל מההתחלה. קיבלתי את המשימה הראשונה האמיתית שלי ככתבת לענייני עסקים. זו לא היתה משימה מחורבנת כמו כל המשימות הקודמות שקיבלתי. זו הייתה אמורה להיות הפריצה הגדולה שלי. ההזדמנות להוכיח שאני לא רק מברברת כל היום ובאופן כללי לא אסון מהלך. אני אמורה לנסות ולחדור במסווה לחברת גליאון אנטרפרייזס כדי לחקור חשד לשחיתות. (שומעות ברקע את המוזיקה של סרטי ג'יימס בונד?) כל מה שהייתי צריכה לעשות היה לצלוח את הראיון אצל ברוס צ'יימברסון ולזכות בתפקיד המתמחה. התעלמו מהעובדה שהוא נראה כמו גבר שיצא מקולקטיב החלומות הרטובים של נשים, ועוד קושט בתוספת בריאה של 'מצליח לעורר אצל גברים ספקות לגבי מיניותם'. הייתי חייבת להצליח במשימה. בלי תאונות. בלי אסונות. בלי להיות אסון מהלך. כל מה שהייתי צריכה לעשות הוא לשמור על עצמי אסופה, במשך שעה אחת יחידה. ובחזרה להווה-לחדר הישיבות, לפני הראיון. והנה אני אוחזת בננה בידי. בננה ששמו נכתב עליה, שחור על גבי צהוב. מספר שניות מאוחר יותר, הוא נכנס פנימה ותפס אותי על חם. מספר שניות נוספות חלפו והוא קיבל אותי לעבודה. כן. אני יודעת. גם בעיניי זה לא היה סימן מבשר טובות....

איך הכרתי אותה? ובכן, ג'נטלמן אף פעם לא מתרברב. למרבה המזל, אני לא ג'נטלמן. קודם כל, שילמתי על הדובדבן שלה (פאי הדובדבן שלה, אבל זאת לא הנקודה), אחר כך, גנבתי את הפרח המתוק שלה. לאחר מכן? השארתי לה את כרטיס הביקור שלי, ויצאתי משם כאילו שהמקום שייך לי. כן, אפשר לומר שהיה בינינו קליק. היילי איך הכרתי את ויליאם? הוא נכנס למאפייה שלי, קנה פאי דובדבנים, גנב אגרטל עם פרחים – עדיין אין לי מושג מה הוא עשה איתם – והשאיר את כרטיס הביקור שלו. לפני שאספר מה עשיתי עם כרטיס הביקור, אני צריכה להבהיר משהו: ויליאם לא יכול היה להיכנס לחיים שלי בזמן גרוע יותר. המאפייה שלי הייתה על סף סגירה. האקס המטרידן שלי סירב לעזוב אותי בשקט. אה, וגם הייתי בתולה בת עשרים וחמש, עובדה שהחברים שלי טרחו לציין בפני שוב ושוב ושוב. ושוב. פתרון בעיית הבתולים הקטנה בעזרת ויליאם יהיה כמו להרוג יתושה עם פטיש. שימוש בכוח מופרז, אבל מהסוג המשובח ביותר. ויליאם היה חתיך מטורף, חתיך מהסוג שבגללו נשים עושות דברים מטורפים. חתיך מהסוג שבגללו חשבתי על דברים לא נורמליים. כמו לחשוב על יתושות, פטישים ושרירי בטן נוקשים. אז התקשרתי אליו. אולי זה לא היה הצעד הכי חכם מצידי. אולי מדובר היה במתכון לאסון ידוע מראש. ידעתי שאני בצרות ברגע ששמעתי אותו מגחך בקול עמוק וסקסי מבעד לטלפון. ואז הוא אמר, "אני עדיין משתוקק לדובדבן שלך. את עושה משלוחים?"...