נִדְמֶה שֶׁכָּל בֹּקֶר אֲנִי מִתְיַצֵּב בְּמַכֹּלֶת הַזְּמַן
וְקוֹנֶה אֶת מְנַת הַחֲלוֹם.
הַתַּשְׁלוּם נִרְשָׁם לִזְמַן כָּלְשֶׁהוּ
כִּי אֵין מָרָק בְּחִנָּם.
פַּעַם עָמְדָה לְפָנַי בַּתּוֹר אִשָּׁה
שֶׁבִּקְּשָׁה לְהַחְזִיר חֲלוֹם מְקֻלְקָל
אוֹ נִדְמֶה לָהּ שֶׁהוּא כָּזֶה, כִּי הֵסֵב לָהּ אֹשֶׁר.
קָנִיתִי אוֹתוֹ בִּמְחִיר יָקָר מִנְּשֹׂא.
כֹּה קָצָר הָיָה הָאֹשֶׁר
שֶׁנָּמוֹג עוֹד טֶרֶם לָמַדְתִּי עַל קִיּוּמוֹ
וַאֲנִי מוֹסִיף לְהִתְיַצֵּב כָּל בֹּקֶר בַּמַּכֹּלֶת,
כִּי אֵין כָּל חֵטְא בְּאֹשֶׁר קָצָר
שֶׁהֻשַּׁב מִיָּדֶיהָ שֶׁל אִשָּׁה מֻפְתַּעַת.
אנדרי פישחוף
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה