פורומים » שירים ומשוררים
יהודה עמיחי, נתן אלתרמן, ולהבדיל אביב גפן. משוררים חדשים וישנים. שירים שאהבתם, וספרי שירה שנגעו בליבכם.
כתיבת הודעה חדשה בפורום שירים ומשוררים
» נצפה 3730 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 15 שנים ו-11 חודשים נוף אחר יוֹסֵף
ברוח הימים האלו, ימים של חשבון נפש, כמה מילים על ההרהורים שבדרך, קצת פסימי, אבל מביט נכוחה.
מה אתה עושה
בשעת צהריים
כשהשמש בדיוק מעליך
ואין צללים,
ואתה מגלה
שמחשבות שציירת במכחול
על לוח ליבך
ודעות שהחווית
שחצובות היו
מעומק אדמת חייך
וּבְחִירוֹת שבִּיכּרת
שמאמין היית
שיעמדו ימים רבים,
נכונות היו לשעתם
ולא עוד.
וכעת,
בשעת צהריים זו
של חייך
אתה מתקפל מכאב
ומביט
לאותם המקומות
שרגיל היית בהם
ורואה
נוף אחר
ומאום אין בידך לשנות.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-11 חודשים זהו שיר יפהפה המשרה עלי עצבות שקדנית
בגלל איזו תקווה שהייתה ועם הזמן התפוגגה . הייתי אומרת שהשיר יכול "להתלבש" היטב על כל מיני מצבים בתחנות ובמעגלים השונים של חיינו , המעגל האישי, המשפחתי והלאומי שהמקשר ביניהם הוא הרצוי מול המצוי , החלום ושברו .השיר מזכיר לי תפילה עממית עתיקה שבה אנו מבקשים מהקב"ה שיתן לנו בינה להבחין בין מה שביכולנו לשנות והדבר נתון לבחירתנו ,לבין מה שאין ביכולתנו לשנות וכאן בשיר כמדומני אתה מתייחס לאותם מצבים בחיינו שאין ביכולתנו לשנותם. השיר מסתיים במילים : "ומאום אין בידך לשנות" - סיום מדכדך בשל חוסר התקווה העולה מהם בניגוד לימי אלול והימים הנוראים שמאפשרים לאדם לעשות חשבון נפש , תשובה ותיקון ולצאת לדרך חדשה עם תקווה ואמונה לחוות "נוף" מלא טוב . בימים אלה יש תקווה, יש אור בקצה המנהרה וזוהי מתנה שנתן לנו הקב"ה -לשוב איליו לאחר שהתרחקנו ממנו בגלל חטאינו. השיר לעומת זאת אינו מותיר באדם אלא את ההשלמה עם ה"נוף האחר" , הנוף המצוי המכאיב שאינו זה הרצוי .
גמר חתימה טובה
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 15 שנים ו-11 חודשים "ה' לא מרחם על ילדי הגן." מיה אליה
קטונתי אל מול מילותייך.
אך איך אפשר לצאת לדרך חדשה
????
האם יש דרך להתחבר לנופים האחרים או להסתכל עלהם ולא להצליח לגעת.
הרבה יאוש וכאב יש בדברים.
המון אמת.
יותר מידי אמת משאפשר להכיל.
הלוואי ולא ראיתי מספר דברים בחיי שעד עכשיו ונדמה שלעולם ,כמהה אני אליהם אך נוף ילדותי מונע ממני לגעת בהם- אלה לראותם בלבד.
ואל תדברו איתי על השלמה .
אין בדברים אלו השלמה או נחמה.רק חור ענק בלב.
גמר חתימה טובה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 15 שנים ו-11 חודשים וּבְחִירוֹת שבִּיכּרת
ביטוי מדויק לשעת 'צהריים' זו של חיינו.
יוסף, דבריך מותירים אותי תוהה על מתיקות הרגע החולף, ארעיותו, והנצחיות שמולו.
זהו. חשיפה מוחלטת, שמיים בזנית ואין צללים להסתתר מאחוריהם.
אפילו לא איזו עננה דהויה מהקיץ.
עומדים מוּל בדיוק, וזה כואב.
אני מוצאת בשורותיך יוסף, שהכאב הזה מצליח לגלות נוף אחר, גם במקום שהוא רגיל בו.
בעיני זה נפלא, להיות מסוגל לראות אחרת מאותו מקום, לא להצמד למוכר, אלא לבכר את הנכון.
וכל כך יפה כתבת - 'וּבְחִירוֹת שבִּיכּרת' - כדברי הרמב"ם: "רשות לכל אדם נתונה: אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו; ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע - הרשות בידו..." אז אם אפשר לבחור בחיים, ודאי אפשר לשנות. לע"ד.
אני תמהה על השורה החותמת. הרי כל התקופה הזו, מאלול למעשה, היא הזדמנות כאילו 'רשמית' לשינוי ('המלך בשדה' - חושבת שאתה אמרת:), ואם כך לא מובן לי איך "ומאום אין בידך לשנות". נראלי שההזדמנות לשינוי/תיקון/ היא לא פריבילגיה אלא נדבך מהותי בתהליך האנושי, מעין 'כי נפלתי - קמתי'.
יוסף, מצאתי בחיבורך -
אופטימיות במחשבות שצויירו במכחול (איזה יופי:)
מודעוּת, בדעות, חוויות ובחירות, שלא כל אדם מודע לאלו
כאב, כאב השמש הקופחת ולא חסה, כתובעת מאיתנו ליצור את ההגנה.
ועל אף הסוף (שלצערי לא השכלתי להבינו) אני מוצאת נחמה ותקומה דוקא מתוך הכאב.
שמחה שהגעגועים הסיעו אותי לכאן,
ולו רק בשביל קרן האור האחת...
גמר חתימה טובה
כּנרת~~
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-11 חודשים מבט אחר יוֹסֵף
ראשית, כנרת, תודה מקרב לב על התגובה המושקעת והמעמיקה.
בקשר לשורה האחרונה, אכן זו שורה קשה ולא פשוטה. הרגש שלי כלפי היכולת לשינוי הוא אמביוולנטי. מצד אחד אני אמון על דברי הרמב"ם שציטטת ואני מאמין בכוחו של האדם לשנות ולהשתנות, מאידך קשה מאוד להתעלם מצלקות שנשארים באדם גם אחרי שהוא חושב שמעשים מסויימים נשכחו ואינם. קשה לא פחות להתעלם ממעשים שיש להם תוצאות בעולם שלא ניתן להתכחש להם.
הרגש הראשוני שעולה באדם אחרי שהוא נפגש עם המצוקה הזו היא חוסר אונים ותסכול מחוסר יכולתו לשנות דברים שנעשו או להחזיר את הגלגל אחורנית.
יש גמרא בתלמוד הירושלמי שאומרת כך (מסכת מכות פ"ב הלכה ו): "שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו? אמרה להם 'חטאים תרדף רעה' (משלי יג,כא), שאלו לנבואה חוטא מהו עונשו? אמרה להן 'הנפש החוטאת היא תמות' (יחזקאל יח,ד), שאלו לקדוש ברוך הוא חוטא מהו עונשו? אמר להן יעשה תשובה ויתכפר לו".
כלומר, גם לתבונה האנושית, וגם לנבואה, שמסמלת ככל הנראה את האמת שמעל השכל האנושי, הרעיון בדבר התשובה, בדבר היכולת להשתנות ולשנות, נראה מופרך בעליל. רעיון התשובה נובע רק מיוצר האדם שמבין אל לבו ואל מכאוביו, ומכריז 'שובו אלי ואשובה אליכם' (מלאכי ג,ז).
אולי השורה הזו נכתבת בשעת עומק הכאב מתוך המבט האנושי, שלא מסוגל להבין את רעיון התשובה, אבל בשעה אחרת כשהנפש תהיה במקום, יהיו גם שורות אחרות:
וכעת,
בשעת צהריים זו
של חייך
אתה מתקפל מכאב
ומביט
לאותם המקומות
שרגיל היית בהם
ורואה
נוף אחר
ובאדמתו תפסע
ברגלים יחפות.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-11 חודשים רעיון התשובה-יוסף דן-1
"אחוז בכסא כבודי ואמור להם-תשובה".
זה המשפט שנאמר מהקב"ה למשה שעלה למרום לקבלת התורה והמלאכים בקשו לשרוף אותו בהבל פיהם ואמרו מה לילוד אשה בינינו.התשובה היא מושג בין האדם לקב"ה כמו שציינת בצורה יפה מאד.ולכן המלאכים לא מבינים בתשובה
בדיוק היום כתבתי על כך לכנרת.
זהו חידוש עצום של הזוהר המקף או הפסיק במשפט התמים לכאורה:"אחוז בכסא כבודי ואמור להם-תשובה".
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-11 חודשים ואם אין תשובה-מאיין באה השאלה??? ועדיין לא הארת את עיניי על מהו הנוף האחר. מיה אליה
ןבבקשה אל תבקש ממני לפנות לתא דואר שלך.
נכון שאת התורה אין ללמוד על רגל אחת.
ודבר מתקשר לדבר שצריך שנים לשנן ולדעת.
אבל אולי בלשון פשוטה .כי מה קשור שמיטה להר סיני????
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 15 שנים ו-11 חודשים רגליים יחפות
תודה רבה יוסף שהסברת.
אני מכירה בכאב את המקום הזה שאדם משאיר במעשיו חותמת, ואין, אין כל אפשרות למחוק אותה, והצלקת כפי שאמרת, בעינה נותרת, כעדות שאי אפשר להתכחש אליה.
עם זאת, אני מאמינה ביכולת לתפנית האישית. חלק מן המעשים כפי שציינת, הם בחינת "אין מה לעשות", רישומם הוא נצחי, אבל ברמה האישית ?
וגם יש איזו מידה של פיוס, מעין נחמה, שזכות התשובה ניתנה לנו מהכי גבוה שיש, מה שאומר שכן יש סיכוי , לפחות בפן האישי.
והסוף החדש שהצעת, פשוט מעולה. לפסוע בבראשיתיות (על האדמה) כמו בבראשית החיים - ברגליים יחפות, גלויות...
היה לי ממש כיף ללמוד ממך
תודה רבה
לשנה נהדרת ומוחלת
כּנרת~~
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-11 חודשים ערב תום
מרגע שהסבת את פניך אל הנוף,בין אם יפה הוא ובין אם לאו,
גם אם תסב ראשך חזרה אל מפתנך הבטוח.תשתנה נפשך.
תדע תמיד שאותו הנוף נמצא שם.
זוהי המשמעות שאני רואה בנוף האחר.
לא צלקת.
הצלקת היא דבר, לראות עיני, שולי וקונקרטי.היא ההשפעה הישירה על חיינו ועל התנהלותינו,היא הכאב.
אבל הנוף הא האבסטרקטי...הוא הנפש שלנו שלא תשוב לאחור אלא רק תתפתח מפה,תגדל ותשכיל, תתרגש ותתייסר עם נוף- נ ו ס ף.
לא כל כך הבנתי את הסוף החדש.מדוע באדמתו תפסע?באדמת הנוף האחר?
כנרת בלבלה אותי עוד יותר שהגדירה את הפסיעה כהתחלה חדשה,ואם כך הדבר, מדוע באדמת הנוף תפסע ברגליים יחפות?
אני מרגישה,בכל הכנות,שהשיר נכתב בעומק הכאב ואולי ראוי להישאר כך
--משום--
שיום יגיע והצהריים יבלעו להם,הכול יתקרר לאיטו
והנוף האחר שנראה לך כל כך חיי מול עיניך,שלא יכולת לשנותו,
יתווסף לחייך,ללבך, בכאבו ובאושרו,
כֵּזכרון-
ואתה לא עוד תתקפל מכאב,
שכן,לא תצטרך לשנות דבר.חייך ישנו אותך,
שעות הערב המוקדמות.
תום.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-11 חודשים היי תום וכנרת.. מיה אליה
כתיבתו של יוסף אינה קלה.
אהבתי את שכתבתם שתי השקפות כה שונות לשיר אחד.
לי מאוד קשה לראות את הנוף האחר כהתחלה חדשה.
אלה כמשהו שאינו נוף ילדות שטמוע בכל אחד מאיתנו.
נוף שאנו משתוקקים אליו ואיננו יכולים.
נכתב בשיר שאת הנוף האחר אתה רואה ואינך יכול לשנות!!!!
ואם אי אפשר לשנות הרי הצלקת והכאב מונעים מאיתנו את היכולת לשנות ולגעת.
ואין הם דבר שולי....
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-11 חודשים שוליים תום
היי מיה,
אהבתי את גישתך השונה.
בכל זאת אינני מסכימה איתה לגמרי.
כמו שיוסף וכנרת כתבו שאנחנו יכולים להשתנות,לקבל תשובה וכו'...כך אנחנו גם יכולים להחליט באיזה נוף נחיה/נהיה/נאמין (המשפט הנדוש-אין לא יכול יש לא רוצה).
אולי הנוף האחר של יוסף דורש ממנו להקריב יותר מדיי לצד כיסופיו,ועל כן הכאב הגדול.
תמיד יש לנו בחירה,איך נהיה ,במה נאמין, ובאיזה דרך נצעד. אני מאמינה שהמשפט "ומאום אין בידך לשנות" מתקשר לעובדה שהכמיהה לנוף גדולה מדיי וכואבת נוכח הידיעה שהוא דורש הקרבות גדולות מדי שהמשורר אינו יכול לבחור בהן.
אינני מאמינה שהנוף הוא התחלה חדשה,אלא נתיב שונה..זווית אחרת.
ברור וודאי שהכאב מקשה עלינו ומונח כמשא כבד על כתפינו...אולם כשכתבתי שהוא שולי,לא התכוונתי שאינו רלוונטי אלא שהוא נמצא בשוליים,במסגרת שלנו,בפרשנות שלנו לבלבול ולתובנות שנפשינו מקבלת ולעיתים מסרבת להכיר בהם.
לכולנו יש נתיבים ונופים אחרים.גם לי יש וגם אני בוחרת,
נוף אחר,אולי כואב,
אך-
שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי
כל כך.
שבת שלום.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-11 חודשים היי תום. מיה אליה
אהבתי.
השיר עמוק ,יפיפה ואפשר רק להטמיע אותו .
כמה נכון שאכן אם כל הכאב יש ואפשר לגעת בנופים האחרים.
אין בי את הכלים והיכולת בניגוד אלייך -לשנות.
ומפה באה ההזדהות "שמאום אי אפשר לשנות" שמתחבר ממני לפחות לעבר ,לכאב ולצלקות.
ולמסך שמונע ממני לגעת.
הלוואי ויכולתי.
קחי לך את הזכות לשנות ולבחור.
אני עדיין עם רגליים יחפות.
שבת שלום
מיה יהלי
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-11 חודשים תבנית נוף מולדתו יוֹסֵף
לכל המגיבים היקרים, תום כנרת מיה שקדנית ודן, מרתק לקרוא את התגובות המעמיקות של כולכם. איך כמה מילים ומשפטים הצליחו לגעת ולהניד נימים כל כך עדינים בנפש, ומתוך כך התפתח דיון מעמיק שעוסק בתחושות שמשותפות כנראה לכולם.
בסופו של דבר כל אדם בוחר את בחירותיו ומקווה לגלות את הנוף הייחודי שלו.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-11 חודשים רגליים יחפות דן-1
מצד אחד רגל יחפה מורה על חיבור לטבע.
מצד שני רגל יחפה מסכנת את האדם הזקוק בדרך כלל למנעלים טובים שיגנו עליו מפני כוחות רעים העלולים לבוא מכוון הרגל.
"הנוף האחר" יכול להיות מצב זמני של האדם שבו אינו חושש והוא דומה מבחינה זאת למלאך כמו עם ישראל ביום כפור.(אסור נעילת נעלי עור ביום כפור-מורה על עינוי אבל גם מורה שביום זה ישראל דומים למלאכים ואינם זקוקים להגנה על בחינת הרגל).
דן-1
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
-
-
-
-
-
