מנהיגיה אכולי השנאה של טהראן הם כיום מגדולי האויבים של מדינת ישראל, שאינם מסתירים את כוונתם להשתמש בנשק הגרעין כדי להשמידנו. למחות כל זכר למדינה הציונית השנואה עליהם.

אבל בעבר הלא רחוק, תחת הנהגתו של השאה מוחמד ריזא פלהווי, צמחה ידידות איתנה בין שתי המדינות. ידידות שהובילה לשיתוף פעולה כמעט בכל תחום אפשרי: צבאי, מודיעיני, כלכלי ומדיני. ישראל הצטיירה באותם ימים בטהראן כמודל לחיקוי בכל תחום, וכבעלת ברית אסטרטגית מול האיום שנשקף אז ממצרים הנאצריסטית ומעיראק הקיצונית.

אלוף משנה יעקב נמרודי, קצין מודיעין צעיר שפעל בטהראן במשך חמש-עשרה שנים, היה בין אלה שהניחו את הלבנים הראשונות לשיתוף הפעולה שנמשך עד נפילתו של השאה בשנת 1979, תחילה כנציג המוסד בטהראן ולאחר מכן כנספח צבאי וראש משלחת משרד הביטחון באיראן.

בספרו ימי טהראן חוזר נמרודי לאותם ימים של פריחה ותקווה ביחסי מדינת ישראל הצעירה ואיראן של השאה, ומתאר בלשונו הציורית את הדרך המרתקת שבה נבנה המסד לשיתטוף הפעולה הכל כך פורה.
טהראן של נמרודי היא לא עיר של שנאה והסתה. תושביה נעימים, רחובותיה מסבירי פנים ומנהיגיה שואפי שלום.

הספר ימי טהראן הוא גם סיכום של עשייה צבאית, מודיעינית וביטחונית מפוארת שהובלה, במידה מסוימת, בידי קומץ אנשים חדורי חזון, וגם תקווה וגעגוע לימים טובים יותר בין ירושלים וטהראן.

שם הספר
מסע חיי - א+ב במארז - מסע חיי #א,ב
התקווה והמחדל - פרשת איראנגייט
מסע חיי [כרך א] - מסע חיי #א
מסע חיי [כרך ב] - מסע חיי #ב