אני משער שלא יהא זה מוטעה לומר שדר' ג'קל ומר הייד, הפכו זה מכבר למושגים המוכרים לכל, גם לאלה שלא קראו את הספר ולא שמעו מעולם על המחבר. לספר זה הגעתי לאחר שקראתי את "מועדון המתאבדים" של סטיבנסון והתאכזבתי במידה מסוימת. רציתי תיקון ואכן הספרון הזה עשה זאת בשלמות.

ארבע דמויות מרכזיות עומדות במרכז העלילה: דר. ג'קל (ומר הייד), עו''ד אטרסטון, עורך הדין שאצלו מופקדת הצוואה המוזרה של גר' ג'קל. טיול שב

אני אוהב ספרים העוסקים בנפש האדם וספרו הידוע של סטינסון הוא בהחלט אחד כזה. נראה לי כי למרות 140 השנים שחלפו מאז נכתב, הוא עדין רלוונטי, והרי אין לה ליצירה כלשהי מבחן חשוב יותר ממבחן הזמן.

הסיפור עוקב אחר ד"ר הנרי ג'קיל, רופא ומדען מכובד המפתח שיקוי המאפשר לו להפריד בין צדדיו המוסריים והאפלוליים. כשהוא שותה את השיקוי, הוא הופך למר אדוארד הייד – דמות פרועה, חסרת מעצורים, אלימה ולעיתים אף רצחנית.

רבות נכתב ונאמר אודות סיפור זה, אודות הסמליות שבו, ההצלחה שלו, עיבודיו למחזות וסרטים. האם הוא עומד במבחן הזמן כקלסיקה? נדמה שהעיסוק בעניין מבחן הזמן לא מוסיף כלום להנאה/חוסר הנאה מסיפור קצר זה.
עוה"ד אטרסון לא מצליח להבין את ד"ר ג'קיל ידידו, המוריש את כל הונו לאחד בלתי ידוע, מר הייד. הניסיון להבין ולקבל הסבר מניח את הדעת אמנם מתברר, אבל הזוועה רק גדלה.
עתה נשאלת השאלה על מה אתם חושבים כשאתם שומע

מה אהבתי ולא אהבתי בספרון? הספרון קטן וקל לנשיאה וזה יתרון, כמו כן העלילה קצרה כמו עצם הבהייה בארבע קירות החדר, הסיפור עצמו טוב, אבל:

מה שלא אהבתי בספר זאת השפה שלפעמים גבוהה מידי, מה מילים כמו ''משטמה'' או ''הרפיות'' אומרות לי אפילו? הייתי צריך לקרוא את מהדורת כתר כדי להבין מה הן אומרות. נראה לי מיותר קצת. וכעת קצת על הסיפור:

בעיר לונדון, מדען אנגלי בשם הנרי ג'קיל מהלך על הקרח הדק שבין הטוב

טוב לב זה לאנשים חלשים, הכפיפות למוסכמות של חברה שפוחדת מעצמה ועל כן מחוקקת חוקים אותם היא מכנה דמוקרטיה ושמירה על החוק והסדר אבל היא מייצגת פלח קטן מהאוכלוסייה ואילו ניתן הכוח בידי הרוב אז הרוב היה בוחר באלימות, ברוע כי נותן כוח ובראש ובראשונה זה נותן תחושה טובה.
מי קבע שלהיות טוב זה הדבר הנכון ולהיות רע זה הדבר הנורא? ואולי להיות טוב זה המעשה הלא נכון ולהיות רע זה הדבר הנכון?
עלילת הספר מתרחשת

"גם בנסיבות המוזרות שהייתי נתון בהן, ההתלבטות הזאת עתיקה ורגילה כימי האדם; כמעט אותם הגורמים והחששות מכריעים את גורלו של כל מתפתה ורועד; ולי קרה, מה שקורה לרוב כה גדול של בני־אדם, שבחרתי בצד הטוב יותר אך כוחי לא עמד לדבוק בו."

את העלילה כל בר דעת מכיר בקווים כלליים לכל הפחות, אז נשאלת השאלה שקיימת לגבי כל יצירה תרבותית שזכתה להשפעה רבה כל כך שהיא נספגה במחזור הדם התרבותי והגנום שלה התגלגל במשך