"כבש - הבשורה מאת ביף, חבר ילדותו של ישו" הוא סיפור פארודי משעשע המתרחש בעיקר ב"שנים האבודות" בחייו של ישו, מגיל 12 ועד גיל 30.
על פי המציאות בישראל באותם השנים, ילדים הלכו ללמוד בחדר ורבנים המשיכו את לימודיהם (לצד עיסוקם או תמיכת משפחתם, ולא על גב החברה כמו היום) עד גיל מאוחר יותר. וכך כנראה התנהלו חייו של רבי ישוע במציאות.
על פי כריסטופר מור, אשר בילה תקופה ארוכה בישראל למטרת מחקר, ישוע הנצרתי נסע לטייל במזרח יחד עם לוי חבר ילדותו (אשר נקרא בספר ביף - על שם הרעש הנוצר כשמורידים כאפה למישהו).
אז כן, היה שם קצת עניין בכמיכלים וסקס פרוע בהרפתקה של השניים... אבל מעל לכל החיפוש אחר המאגים במזרח התבסס על דמיון רחב בין פילוסופיה בודהיסטית לחלק מההטפה של ישו. זו לא השוואה חדשה, אבל זו כנראה הפעם הראשונה שדמיונו של סופר שזר את זה בחיים דמיוניים של הרב אשר נקבר יחד עם משפחתו בתלפיות.
הספר מלא בהומור יהודי ואפילו ישראלי, ובשונה מסיפורת נוצרית אחרת - לא מתבייש להצהיר שכל העסק התרחש בישראל, ולא כיסה את פניה של הארץ בשמות רומאיים כאלו ואחרים. מור גם לא התעצל לשלב היסטוריה יהודית והווי יהודי של אותם השנים.
על רקע זה יש לנו את לוי הקרוי ביף. סטלן עם לב זהב, מלא הורמונים, אירוניה וחוצפה ישראלית. ביף הוא היחיד ש"היה" עם ישו בשנים האבודות, ולמד דבר או שניים במסעותיו לצידו (אך בד"כ לא מה שישו למד, כי זה נראה לו משעמם).
"כבש" הינו פארודיה די משעשעת, למרות שהסיום הפך לסר טעם וצמוד מדי למקור בברית החדשה. לזמן קצר אפשר לחוש פספוס, אבל זו מתגמדת נוכך ה-"שופים בופים קטעים וסחטיין" שהחברה' מנצרת הריצו בין הגליל להודו. כמובן שהיו כמה נוצרים שבלשון המעטה לא אהבו את הספר, וזה רק מוכיח שמדובר ביצירה טובה!
מומלץ בחום לחובבי קומדיה, פארודיה, היסטוריה והרפתקאות.
