אם תשאלו אותי את הכלב של בוקי, אני נותן לספר הזה רק "האו" אחד. כן, כן! היו ספרים יותר טובים שהיא קראה. ספרים ששיעממו אותה, כך שבקושי הייתה גומרת פסקה וכבר מניחה את הספר ובאה ללטף אותי או נותנת לי חטיף או אפילו מוציאה אותי לטיול.
אבל מאז שהתחילה לקרוא את הספר הזה אני ממש סובל. כל היום יושבת איתו, לא מניחה אותו לרגע, לא מתייחסת אלי בכלל. כבר הייתי צריך להתשמש בטריקים הכי יעילים שלי בשביל למשוך את תשומת ליבה.
ומה הכי מעצבן הספר הוא על כלב בלש!!! ומה איתי, מה אני לא מספיק טוב בשביל להיות בלש? רק שתתן לי הזדמנות ואני מוצא נקניקיה זרוקה ליד הפח או עולה על עקבות החתול השכונתי המעצבן!
אבל היא יושבת עם הספר או מחייכת או נראת מודאגת מאוד. מודאגת למי? לכלב הבלש?
זהו היום נגמרה הסובלנות שלי, הייתי חייב לעצור את זה. ברגע שיצאה למטבח לבשל את ארוכת הצהרים, התנפלתי על הספר, קראתי אותו לגזרים ולחתיכות! שידע מי כאן כלב "אלפה".
אוי, אני שומע את בוקי חוזרת מהמטבח, חייב לרוץ להתחבה מתחת לשולחן, היא בטח לא תואהב את מה שעשיתי לספר....."האו" אחד בלבד!
