ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 20 בפברואר, 2011
ע"י 999
ע"י 999
הדבר הראשון ששמתי לב אליו הוא כמה הספר דומה ל"התפסן בשדה השיפון", ובאמת בתקציר של הספר מוזכר העניין הזה ומסתבר שהוא נכתב לפניו. אני לא יודעת אם סלינג'ר והלר באמת היו מושפעים מהספר הזה, מפני שהוא מרגיש מאד עדין וקטן לעומת שתי הקלאסיקות האלו. אבל כמובן שלהשוות לקלאסיקות אף פעם לא מזיק.
ובכל זאת לדעתי הלא מלומדת הולדן קולדפילד וווזלי ג'קסון (כמה ו'וים!) היו יכולים להיות חברים טובים.
מאד נהניתי מהספר הזה, בעיקר מהחצי הראשון שלו. הוא שובה לב ישר על ההתחלה - כשווזלי מספר על השיר שלו "ולנסיה" ואיך לכל אדם שהוא מכיר יש את השיר שלו. מה שאהבתי בתיאור הזה הוא שהשירים שהוא מדבר עליהם הם מאד פשוטים. כלומר, אם אני הייתי רוצה לבחור שיר שאני מרגישה מחוברת אליו, הייתי בוחרת שיר עם מילים שנשמעות כמו שירה, שיר ממש טוב. אבל "ולנסיה" זה לא שיר טוב במובן המקובל של המילה - זה פשוט שיר טיפשי על בחורה. בהמשך ווזלי מזכיר את העובדה שהוא מאד מכוער, וזה לדעתי וידוי אמיץ מצד גיבור של ספר.
חוץ מזה, המחשבות שלו יפהפיות לדעתי. סרויאן יודע לנסח יפה מאד דברים שאמרו לפניו, על חופש, אהבה, על הכמיהות והגעגועים שבאדם, על ההמתנה למוות ועל מהות החיים בכלל. הוא לא מצטדק ולא מנסה להפוך את האדם או את החייל למשהו פחות אנושי ויותר מלאכי. הוא מספר את הדברים כמו שהם וסולח להם.
וכל הדברים האלו מופיעים בין תיאורים יומיומיים של חיי מלחמה משונים.
אהבתי את זה שרוב הזמן המלחמה היא לא אמיתית, כלומר ווזלי הוא חייל ג'ובניק בדיוק כמו שאני הייתי, ולכן הוא מדבר על צד מסויים של חיילות שלרוב בספרים לא מדברים עליו. לא על החיילות ההירואית, אחוות הגברים והדברים שמופיעים לרוב בספרי-מלחמה (אף על פי שגם הם צצים מדי פעם), אלא על החיילות המשעממת, של מסדרים ופרוקטציות ואישורי יציאה ונסיעות ברכבת; על עצם היכולת של הממשלה לקטוף אותך מתוך החיים שלך, מתוך תהליך ההתבגרות שלך, מתוך החופש שלך, מתוך החיפוש שלך, ולהשליך אותך למדים למשך כמה שנים ולהפוך אותך לא לאדם אלא לחייל, לבובה. והדברים האלה לא נוראים כי אתה הולך למות במלחמה אלא פשוט בפני עצמם.
אז כל זה קורה בחצי הראשון של הספר, שהוא נפלא. ואז מגיע החצי השני של הספר... שהוא נפלא פחות.
בכל זאת שווה לקרוא.
10 קוראים אהבו את הביקורת
10 הקוראים שאהבו את הביקורת
