בבית הוריי הייתה פעם מיני-אנציקלופדיה לילדים. שישה כרכים שכל אחד מהם עוסק בנושא אחר - ממציאים ומגלים, גוף האדם וכו' - בפורמט של שאלות ותשובות. שמו של הכרך הצהוב היה "ילדי רוחו של האדם". השם הזה מתאים לספר של מנהיים, שלוקחת את הקורא למסע, שלפחות עבורי היה מרתק, מחכים ומענג מאין כמותו, בנבכי הדמיון וההמצאות האנושיות. אך לא על ההמצאות החומריות כגון מנוע הקיטור, הדפוס והנורה החשמלית מרחיבה מנהיים (אף שגם הם משתרבבים להם פה ושם) אלא על ההמצאות שבורא ובודה האדם ממוחו הקודח, כאלה שלא היו ולא נבראו. ואולי דווקא כן? דרקונים ופיות, ערפדים ואנשי זאב, זומבים וחדי קרן, ויקינגים ואמזונות ועוד ועוד (ועוד) בכל אחד מהנושאים המחברת טווה סיפור שמתחיל בימי קדם - בהיסטוריה או במיתולוגיה, נמשך לאורך מאות או אלפי שנים, ומסתיים בעת המודרנית. המחברת מפגינה בקיאות עצומה במיתולוגיות השונות, בספרות הקנונית של תרבות המערב, ובעיקר בתחומי הפנטזיה והמדע הבדיוני, (שבאופן אישי, אני מקווה שייסלח לי, לא ממש מעניינים אותי, וכאן נפגמה מעט ההנאה שלי מהספר)

המצאה סגנונית נחמדה של הכותבת (או של ההוצאה) היא קישור בין נושאים דומים המופיעים בפרקים שונים (מדובר בספר מאמרים/מסות שמחולק ל-53 פרקים) באמצעות הדגשה של מילים מתוך הטקסט והפניה למקום אחר בספר. המחברת לקחה אלמנט מרכזי מרשת האינטרנט, ההיפר קישור, ושילבה אותו בספר - הדרך העתיקה להעביר מסרים בכתב, זה שעתידנים וסתם רואי שחורות צופים שיוחלף ע"י אותה מרשתת עצמה. האם מדובר בשעשוע או באיזו אמירה מתוחכמת, חתרנית אפילו, על יכולתם של שני אלה, העתיק והחדש, לדור בשלום בכפיפה אחת? לא לי לדעת.

בבית הוריי הייתה פעם מיני-אנציקלופדיה לילדים. שישה כרכים שכל אחד מהם עוסק בנושא אחר - ממציאים ומגלים, גוף האדם וכו' - בפורמט של שאלות ותשובות. שמו של הכרך הצהוב היה "ילדי רוחו של האדם". השם הזה מתאים לספר של מנהיים, שלוקחת את הקורא למסע, שלפחות עבורי היה מרתק, מחכים ומענג מאין כמותו, בנבכי הדמיון וההמצאות האנושיות. אך לא על ההמצאות החומריות כגון מנוע הקיטור, הדפוס והנורה החשמלית מרחיבה מנהיים (אף שגם הם משתרבבים להם פה ושם) אלא על ההמצאות שבורא ובודה האדם ממוחו הקודח, כאלה שלא היו ולא נבראו. ואולי דווקא כן? דרקונים ופיות, ערפדים ואנשי זאב, זומבים וחדי קרן, ויקינגים ואמזונות ועוד ועוד (ועוד) בכל אחד מהנושאים המחברת טווה סיפור שמתחיל בימי קדם - בהיסטוריה או במיתולוגיה, נמשך לאורך מאות או אלפי שנים, ומסתיים בעת המודרנית. המחברת מפגינה בקיאות עצומה במיתולוגיות השונות, בספרות הקנונית של תרבות המערב, ובעיקר בתחומי הפנטזיה והמדע הבדיוני, (שבאופן אישי, אני מקווה שייסלח לי, לא ממש מעניינים אותי, וכאן נפגמה מעט ההנאה שלי מהספר)

המצאה סגנונית נחמדה של הכותבת (או של ההוצאה) היא קישור בין נושאים דומים המופיעים בפרקים שונים (מדובר בספר מאמרים/מסות שמחולק ל-53 פרקים) באמצעות הדגשה של מילים מתוך הטקסט והפניה למקום אחר בספר. המחברת לקחה אלמנט מרכזי מרשת האינטרנט, ההיפר קישור, ושילבה אותו בספר - הדרך העתיקה להעביר מסרים בכתב, זה שעתידנים וסתם רואי שחורות צופים שיוחלף ע"י אותה מרשתת עצמה. האם מדובר בשעשוע או באיזו אמירה מתוחכמת, חתרנית אפילו, על יכולתם של שני אלה, העתיק והחדש, לדור בשלום בכפיפה אחת? לא לי לדעת.