#
בדרך כלל אני מחבבת מאד את כתיבתו של מקיואן. היא שילוב של כתיבה אינטליגנטית עם יכולת סיפורית שמתאימה את הסיפור לנושא. כמו סופרים אחרים הוא לא חף מספרים תמוהים ("נחמת זרים", "מכונות כמוני") וגם מנטייה להקיא בספריו את החומר אותו למד במהלך התחקיר לספר.

את הספר הזה התקשיתי לבלוע. הביקורת של יושי על הספר היא: "ההתחלה מעניינת כמו שאיאן מקיואן יודע לעניין, וכך גם הסוף, אבל האמצע... מבאס." ומדייקת מאד. יש לספר הזה הקדמה מעניינת, שבסופה מקפיד הסופר לתאם ציפיות ומדגיש שהסיפור לא יהיה על מה שמוזכר בה (נכון). יש לו סוף מעניין (שאותי הוא עיצבן מאד, מסיבות שאינן קשורות לסיפור) ויש לו אמצע א-ר-ו-ך (ב 211 עמודים קטנים...) שבו לא ידעתי מה הוא רוצה מחיי, מי הם הגיבורים של הסיפור ומה הסיפור שלהם?

חמו וחמותו של ג'ֶרֶמי , ברנארד וג'וּן נישאו שנה או שנתיים אחרי מלחמת העולם השנייה, יצאו לירח דבש של טיול רגלי באירופה, הביאו לעולם שלושה ילדים, תוך כדי פרידה שקרתה מסיבות אידיאולוגיות. היא חיה בצרפת עד שחלתה, הוא עשה לו שם מסויים כעיתונאי וחוקר של משהו. זו עלילת הספר. באמצע יש אנקדוטות שונות, סיפורים שמחיים מעט מאד את בני הזוג, מעט גם את האווירה שהיתה באירופה מהתקופה של אחרי המלחמה ועד סוף שנות השמונים בערך (הספר יצא לאור ב 1992) אבל... לא רק שאין פה סיפור, אין גם שום התמקדות בנושא כלשהו.

מקיואן – שהיסקתי שאינו חובב כלבים – בחר בבעל החיים שמפחיד אותו וכתב עליו סוף מרומז ודוחה. לא שוללת את זכותו של הסופר לכתוב את ועל מה שנראה לו. אבל גם הסוף אינו קשור בשום דרך למה שקרה בסיפור לפניו. בקיצור – סיפור עם התחלה, המשך בלתי קשור וסוף שנשלף מ"כלבם של בני בסקרוויל" ועיצבן אותי כהלכה.

1/2

#
בדרך כלל אני מחבבת מאד את כתיבתו של מקיואן. היא שילוב של כתיבה אינטליגנטית עם יכולת סיפורית שמתאימה את הסיפור לנושא. כמו סופרים אחרים הוא לא חף מספרים תמוהים ("נחמת זרים", "מכונות כמוני") וגם מנטייה להקיא בספריו את החומר אותו למד במהלך התחקיר לספר.

את הספר הזה התקשיתי לבלוע. הביקורת של יושי על הספר היא: "ההתחלה מעניינת כמו שאיאן מקיואן יודע לעניין, וכך גם הסוף, אבל האמצע... מבאס." ומדייקת מאד. יש לספר הזה הקדמה מעניינת, שבסופה מקפיד הסופר לתאם ציפיות ומדגיש שהסיפור לא יהיה על מה שמוזכר בה (נכון). יש לו סוף מעניין (שאותי הוא עיצבן מאד, מסיבות שאינן קשורות לסיפור) ויש לו אמצע א-ר-ו-ך (ב 211 עמודים קטנים...) שבו לא ידעתי מה הוא רוצה מחיי, מי הם הגיבורים של הסיפור ומה הסיפור שלהם?

חמו וחמותו של ג'ֶרֶמי , ברנארד וג'וּן נישאו שנה או שנתיים אחרי מלחמת העולם השנייה, יצאו לירח דבש של טיול רגלי באירופה, הביאו לעולם שלושה ילדים, תוך כדי פרידה שקרתה מסיבות אידיאולוגיות. היא חיה בצרפת עד שחלתה, הוא עשה לו שם מסויים כעיתונאי וחוקר של משהו. זו עלילת הספר. באמצע יש אנקדוטות שונות, סיפורים שמחיים מעט מאד את בני הזוג, מעט גם את האווירה שהיתה באירופה מהתקופה של אחרי המלחמה ועד סוף שנות השמונים בערך (הספר יצא לאור ב 1992) אבל... לא רק שאין פה סיפור, אין גם שום התמקדות בנושא כלשהו.

מקיואן – שהיסקתי שאינו חובב כלבים – בחר בבעל החיים שמפחיד אותו וכתב עליו סוף מרומז ודוחה. לא שוללת את זכותו של הסופר לכתוב את ועל מה שנראה לו. אבל גם הסוף אינו קשור בשום דרך למה שקרה בסיפור לפניו. בקיצור – סיפור עם התחלה, המשך בלתי קשור וסוף שנשלף מ"כלבם של בני בסקרוויל" ועיצבן אותי כהלכה.

1/2