זה כבר היה הרבה יותר טוב מהספר הקודם.
פחות תסכול.

*אזהרת ספוילרים לספר הרביעי בסדרה, המסע אל התהילה*

אז מה שקורה בספר הרביעי, זה שטדרוס(הבן של המלך ארתור) מפקשש ממש במבחן ההכתרה שלו, ולא מצליח להוציא את אקסקליבר מהאבן.
בהתחלה זה עוד לא ברור למה הוא לא מצליח לעשות את זה, ובמקום להיות בוגר לגבי זה ולנסות לפתור את הבעיה יחד עם אגתה, הוא פשוט לא מדבר איתה ומתחמק ממנה בזמן שהיא עוד חדשה בארמון, הוא מתרכז בלנסות לשקם את הממלכה שלו, ומשאיר אותה להתמודד עם ענייני החתונה שלהם.

קמלוט ענייה, בזמן שטדרוס היה בבית הספר היועצים שלו ניהלו את הממלכה וכל הזהב נעלם, ועכשיו הם חיים בטירה מתפוררת.
כמו שאנחנו יודעים כבר מהסוף של הספר השלישי, סופי מונתה לדיקנית של בית הספר לרע, ועכשיו היא עסוקה בעניינים שקשורים לבית ספר ובעיקר בלהפוך את בית הספר שלה ליותר אופנתי ואת התלמידים שלה למשרתים.
היא אולי כבר לא מכשפה רעה, אבל היא עדיין רוצה להיות מלכה של משהו, וכמובן שהורט גם נמצא שם מקווה שהיא תיתן לו צ'אנס.

ההתחלה של הספר הרביעי איטית.
אנחנו יודעים שכל התלמידים התפזרו ונשלחו אל המסעות האישיים שלהם, ושמשום מה נראה שכולם נכשלים בהם.
לאף אחד אין מושג למה, אבל אז אחד מהתלמידים נרצח, והם מתחילים להתוודע לדמותו של הנחש שאחראי על שיבוש המסעות של חבריהם.
הם לא יודעים מי הוא, אבל יש חשד שהוא הבן של המלך ארתור, כי גבירת האגם שהכינה את אקסקליבר נתנה לנחש להרוג את התלמיד שהיה האביר של טדרוס, ומכיוון שהיא אמורה להיות נאמנה לקמלוט ולמלך שלה, עולה השאלה למה היא לא הגנה על האביר של טדרוס - והיא טוענת שזה כי הנחש הוא מדמו של ארתור.
כשאקסקליבר תקועה באבן וטרדוס נכשל במבחן ההכתרה שלו, עולה השאלה, מה אם טדרוס הוא בכלל לא היורש של ארתור?
מה אם יש לארתור עוד בן שיכול להוציא את אקסקילבר מהאבן?

מה שכל כך מתסכל בספר הרביעי, זה שאנחנו לא ממש מקבלים תשובות לשאלות, אנחנו רק מגיעים למצב שבו מישהו שהוא לא טדרוס שולף את החרב מהאבן, ואז מכריז על עצמו כאל המלך האמיתי ועל טדרוס כאל מתחזה.
אותו בחור מכריז שהוא הולך להוציא את טדרוס להורג, וכך גם כל החברים של אגתה וטדרוס שהיו עדים להפיכה הזאת ונלקחים שבויים.
רק אגתה מצליחה להתחמק עם כדור הבדולח של הדיקנית של בית הספר לטוב, ועכשיו צריכה להבין איך לעזאזל הצליחו להערים עליהם ככה, ומה היא יכולה לעשות כדי לתקן את זה מצב.

בספר החמישי הרבה יותר נוח לעקוב אחרי הדמויות.
הם כבר יודעים שהם הולכו שולל, ועכשיו הם רק צריכים למצוא דרך להביס את המלך החדש.
את הספר הזה היה לי הרבה יותר קל לקרוא, כי כן יש תקשורת טובה יותר בין הדמויות, ובסופו של דבר גם הסוף שלו עושה חשק להמשיך לספר השישי והאחרון.
לא חשק עצום! אבל יש עניין.

אני חייבת להודות, שאחרי שסיימתי את הספר הרביעי, שהייתי מאוד ברורה על כך ששנאתי אותו, יצא לי לחשוב הרבה על מה שקרה ופיתחתי תיאוריות לגבי מה יקרה בספר החמישי.
לא הצלחתי לנחש שום דבר, וזה כבר דבר טוב, כי אולי העלילה כאן איטית אבל לפחות היא לא צפויה.
אה, וגם החלטתי לקרוא את הספר החמישי בפורמט דיגיטלי, כי לרכוש אותו במודפס היה מכאיב לי יותר מדי לנשמה.

הוא היה בסדר, אני פשוט לא קהל היעד של זה, והייתי די אדישה לגבי איך שהסיפור הזה התגלגל.
לא הצלחתי להישאב לסיפור, גררתי את הספר הזה במשך שבוע בזמן שניסיתי לקרוא ספר אחר במקביל, ועכשיו אני תוהה אם זה שווה להעביר את עצמי את הסבל הזה שוב רק כי אני רוצה לדעת איך הסיפור מסתיים.
אני פשוט לא במתח, מה אני אעשה.

אבל אולי כמו שיצא לי לחשוב הרבה על הספר הרביעי אחרי שסיימתי אותו, אני אחשוב גם על הספר הזה ואפתח סקרנות לגבי הכיוון שאליו הדברים ילכו בספר השישי.
כי אני אולי לא במתח, אבל זה לא אומר שאני לא מעוניינת לדעת מה קורה, אני פשוט לא מבינה למה אני צריכה לקרוא כל כך הרבה עמודים כדי לקבל את המידע הזה!

אומרים שלפעמים מה שמעניין זה לא מה שקורה, אלא איך שזה קורה, ואני חושבת שבמובן הזה הספרים האלו קצת לוקים בחסר.
מה שקורה מעניין, אבל איך שזה קורה משום מה לא הצליח לתפוס אותי חזק, ואני חושבת שזה באמת מהסיבה הפשוטה שאני לא קהל היעד.
ובכל זאת, קראתי את הספר הזה, ולכן אני מביעה את דעתי עליו.

זה כבר היה הרבה יותר טוב מהספר הקודם.
פחות תסכול.

*אזהרת ספוילרים לספר הרביעי בסדרה, המסע אל התהילה*

אז מה שקורה בספר הרביעי, זה שטדרוס(הבן של המלך ארתור) מפקשש ממש במבחן ההכתרה שלו, ולא מצליח להוציא את אקסקליבר מהאבן.
בהתחלה זה עוד לא ברור למה הוא לא מצליח לעשות את זה, ובמקום להיות בוגר לגבי זה ולנסות לפתור את הבעיה יחד עם אגתה, הוא פשוט לא מדבר איתה ומתחמק ממנה בזמן שהיא עוד חדשה בארמון, הוא מתרכז בלנסות לשקם את הממלכה שלו, ומשאיר אותה להתמודד עם ענייני החתונה שלהם.

קמלוט ענייה, בזמן שטדרוס היה בבית הספר היועצים שלו ניהלו את הממלכה וכל הזהב נעלם, ועכשיו הם חיים בטירה מתפוררת.
כמו שאנחנו יודעים כבר מהסוף של הספר השלישי, סופי מונתה לדיקנית של בית הספר לרע, ועכשיו היא עסוקה בעניינים שקשורים לבית ספר ובעיקר בלהפוך את בית הספר שלה ליותר אופנתי ואת התלמידים שלה למשרתים.
היא אולי כבר לא מכשפה רעה, אבל היא עדיין רוצה להיות מלכה של משהו, וכמובן שהורט גם נמצא שם מקווה שהיא תיתן לו צ'אנס.

ההתחלה של הספר הרביעי איטית.
אנחנו יודעים שכל התלמידים התפזרו ונשלחו אל המסעות האישיים שלהם, ושמשום מה נראה שכולם נכשלים בהם.
לאף אחד אין מושג למה, אבל אז אחד מהתלמידים נרצח, והם מתחילים להתוודע לדמותו של הנחש שאחראי על שיבוש המסעות של חבריהם.
הם לא יודעים מי הוא, אבל יש חשד שהוא הבן של המלך ארתור, כי גבירת האגם שהכינה את אקסקליבר נתנה לנחש להרוג את התלמיד שהיה האביר של טדרוס, ומכיוון שהיא אמורה להיות נאמנה לקמלוט ולמלך שלה, עולה השאלה למה היא לא הגנה על האביר של טדרוס - והיא טוענת שזה כי הנחש הוא מדמו של ארתור.
כשאקסקליבר תקועה באבן וטרדוס נכשל במבחן ההכתרה שלו, עולה השאלה, מה אם טדרוס הוא בכלל לא היורש של ארתור?
מה אם יש לארתור עוד בן שיכול להוציא את אקסקילבר מהאבן?

מה שכל כך מתסכל בספר הרביעי, זה שאנחנו לא ממש מקבלים תשובות לשאלות, אנחנו רק מגיעים למצב שבו מישהו שהוא לא טדרוס שולף את החרב מהאבן, ואז מכריז על עצמו כאל המלך האמיתי ועל טדרוס כאל מתחזה.
אותו בחור מכריז שהוא הולך להוציא את טדרוס להורג, וכך גם כל החברים של אגתה וטדרוס שהיו עדים להפיכה הזאת ונלקחים שבויים.
רק אגתה מצליחה להתחמק עם כדור הבדולח של הדיקנית של בית הספר לטוב, ועכשיו צריכה להבין איך לעזאזל הצליחו להערים עליהם ככה, ומה היא יכולה לעשות כדי לתקן את זה מצב.

בספר החמישי הרבה יותר נוח לעקוב אחרי הדמויות.
הם כבר יודעים שהם הולכו שולל, ועכשיו הם רק צריכים למצוא דרך להביס את המלך החדש.
את הספר הזה היה לי הרבה יותר קל לקרוא, כי כן יש תקשורת טובה יותר בין הדמויות, ובסופו של דבר גם הסוף שלו עושה חשק להמשיך לספר השישי והאחרון.
לא חשק עצום! אבל יש עניין.

אני חייבת להודות, שאחרי שסיימתי את הספר הרביעי, שהייתי מאוד ברורה על כך ששנאתי אותו, יצא לי לחשוב הרבה על מה שקרה ופיתחתי תיאוריות לגבי מה יקרה בספר החמישי.
לא הצלחתי לנחש שום דבר, וזה כבר דבר טוב, כי אולי העלילה כאן איטית אבל לפחות היא לא צפויה.
אה, וגם החלטתי לקרוא את הספר החמישי בפורמט דיגיטלי, כי לרכוש אותו במודפס היה מכאיב לי יותר מדי לנשמה.

הוא היה בסדר, אני פשוט לא קהל היעד של זה, והייתי די אדישה לגבי איך שהסיפור הזה התגלגל.
לא הצלחתי להישאב לסיפור, גררתי את הספר הזה במשך שבוע בזמן שניסיתי לקרוא ספר אחר במקביל, ועכשיו אני תוהה אם זה שווה להעביר את עצמי את הסבל הזה שוב רק כי אני רוצה לדעת איך הסיפור מסתיים.
אני פשוט לא במתח, מה אני אעשה.

אבל אולי כמו שיצא לי לחשוב הרבה על הספר הרביעי אחרי שסיימתי אותו, אני אחשוב גם על הספר הזה ואפתח סקרנות לגבי הכיוון שאליו הדברים ילכו בספר השישי.
כי אני אולי לא במתח, אבל זה לא אומר שאני לא מעוניינת לדעת מה קורה, אני פשוט לא מבינה למה אני צריכה לקרוא כל כך הרבה עמודים כדי לקבל את המידע הזה!

אומרים שלפעמים מה שמעניין זה לא מה שקורה, אלא איך שזה קורה, ואני חושבת שבמובן הזה הספרים האלו קצת לוקים בחסר.
מה שקורה מעניין, אבל איך שזה קורה משום מה לא הצליח לתפוס אותי חזק, ואני חושבת שזה באמת מהסיבה הפשוטה שאני לא קהל היעד.
ובכל זאת, קראתי את הספר הזה, ולכן אני מביעה את דעתי עליו.