“- אני אוהב חלב. - אני אוהבת מים. - אני אוהב ת'ים. - אני - את השמיים. - אני אוהב כלבים. - אני - רק חתולים. - אני אוהב צהוב. - אני - דברים כחולים. - אני אוהב אביב. - אני אוהבת סתיו. - אני אוהב נרקיס. - אני את החצב. - אני אוהב לשבת. - אני רוצָה לקום. מה נעשה? אנחנו לא מסכימים על כלום! - אני אוהב שבת. - אני את יום שישי. - אני אוהב גשום. - אני דווקא שמשי. - אני אוהב מלוח. - אני - הרבה מתוק. - אני אוהב תפוח. - אני - אגס ירוק. - אני אוהב לרוץ. - אני - לקפוץ בחבל. - אני אוהב פסנתר. - אני אוהבת נבל. - אני אוהב בצל. - אני אוהבת שום. מה נעשה? אנחנו לא מסכימים על כלום! - יש עוד דבר אחד שאני אוהב. אבל אַת בטח לא, כך אני חושב. - גם לי יש עוד דבר שאני אוהבת, ואתה - בטוח לא. כך אני חושבת. - אם את תגידי לי, אגיד לך את שלי. - לקרוא ספרים כל יום, זה הכי כיף בשבילי. - לקרוא ספרים, אמרת? - כן, זה מה שאמרתי. - לקרוא, זה בדיוק מה שאני חשבתי. סוף כל סוף מצאנו משהו משותף... הביקורת הזאת היא ביקורת פרידה: אני עוזב את סימניה. (למעשה כבר עזבתי, לפני חודש בערך. אבל פתאום נזכרתי שלא נפרדתי כמו שצריך. אז הנה.) הייתי כאן בסימניה שנה. קראתי ביקורות, כתבתי ביקורות, אבל הכי חשוב - פגשתי כאן המון חברים: אנשים שלא חולקים איתי כמעט כלום, מלבד אהבה לספרים. אנשים שמצליחים לגשר על כל הפערים בינינו בעזרת האהבה המשותפת הזאת. השנה הזאת היתה שנה מקסימה. אני רוצה להודות לכולכם, על התגובות, על היחס החם ועל מאור הפנים. אני מבקש סליחה - אני מסוגל להיות די בוטה לפעמים. אם פגעתי במישהו, אני מתנצל. סימניה היתה חלק מאוד משמעותי מהעולם שלי בשנה הזאת, ואתם בתוכה. וזה קשה לעזוב. אני אתגעגע. הגענו אל הסוף ממש אל סוף הסוף לסוף הכי סופי אל סוף כל הסופים! אין יותר מילים ואין גם ציורים. הספר פה נגמר. אבל יש עוד ספרים!”

“- אני אוהב חלב. - אני אוהבת מים. - אני אוהב ת'ים. - אני - את השמיים. - אני אוהב כלבים. - אני - רק חתולים. - אני אוהב צהוב. - אני - דברים כחולים. - אני אוהב אביב. - אני אוהבת סתיו. - אני אוהב נרקיס. - אני את החצב. - אני אוהב לשבת. - אני רוצָה לקום. מה נעשה? אנחנו לא מסכימים על כלום! - אני אוהב שבת. - אני את יום שישי. - אני אוהב גשום. - אני דווקא שמשי. - אני אוהב מלוח. - אני - הרבה מתוק. - אני אוהב תפוח. - אני - אגס ירוק. - אני אוהב לרוץ. - אני - לקפוץ בחבל. - אני אוהב פסנתר. - אני אוהבת נבל. - אני אוהב בצל. - אני אוהבת שום. מה נעשה? אנחנו לא מסכימים על כלום! - יש עוד דבר אחד שאני אוהב. אבל אַת בטח לא, כך אני חושב. - גם לי יש עוד דבר שאני אוהבת, ואתה - בטוח לא. כך אני חושבת. - אם את תגידי לי, אגיד לך את שלי. - לקרוא ספרים כל יום, זה הכי כיף בשבילי. - לקרוא ספרים, אמרת? - כן, זה מה שאמרתי. - לקרוא, זה בדיוק מה שאני חשבתי. סוף כל סוף מצאנו משהו משותף... הביקורת הזאת היא ביקורת פרידה: אני עוזב את סימניה. (למעשה כבר עזבתי, לפני חודש בערך. אבל פתאום נזכרתי שלא נפרדתי כמו שצריך. אז הנה.) הייתי כאן בסימניה שנה. קראתי ביקורות, כתבתי ביקורות, אבל הכי חשוב - פגשתי כאן המון חברים: אנשים שלא חולקים איתי כמעט כלום, מלבד אהבה לספרים. אנשים שמצליחים לגשר על כל הפערים בינינו בעזרת האהבה המשותפת הזאת. השנה הזאת היתה שנה מקסימה. אני רוצה להודות לכולכם, על התגובות, על היחס החם ועל מאור הפנים. אני מבקש סליחה - אני מסוגל להיות די בוטה לפעמים. אם פגעתי במישהו, אני מתנצל. סימניה היתה חלק מאוד משמעותי מהעולם שלי בשנה הזאת, ואתם בתוכה. וזה קשה לעזוב. אני אתגעגע. הגענו אל הסוף ממש אל סוף הסוף לסוף הכי סופי אל סוף כל הסופים! אין יותר מילים ואין גם ציורים. הספר פה נגמר. אבל יש עוד ספרים!”