מדובר פה בספר שלטעמי מתפזר על יותר מידי עלילות ובסוף הכל מרגיש כמו טלנובלה מוגזמת.
המבנה של רומן היסטורי שנע בין שני צירי זמן הוא ידוע ונפוץ. לרוב סיפור המסגרת הוא רק מסגרת ולא מקבל עומק עלילתי על מנת לא לפגום בסיפור ההיסטורי העיקרי.
בספר הנ"ל זה לא המצב. עלילת ההווה חולקת את תודעת הקורא באופן שווה עם עלילת העבר. יכול להיות שזה יתרון בעיני חלק מהקוראים אבל בעיני זה היה פה בחזקת 'תפסת מרובה לא תפסת'.
ג'וליה היא אישה הנמצאת באבל גדול (לאחר אסון שפקד אותה) אשר מתוודעת לקיט קרופורד, מכר מימי ילדותה באחוזת וורטון שם היתה מבלה את זמנה עם סבה וסבתה...
מציאת יומן מסתורי זורקת אותנו לעלילת העבר שהתרחשה בימי מלחמת העולם השניה. עלילת העבר מתרחשת גם בתאילנד הרחוקה אליה מגיע גיבור הספר כשבוי מלחמה.
שני הסיפורים מתקדמים די בנפרד ולטעמי אין ביניהם הרבה חיבור למעט החיבור הטלנובלי המתבקש של הסודות במשפחה..מי הסתיר מה...תככים ומזימות.
בסופו של דבר ריבוי הדרמות הופך את הספר הזה למשהו קצת רדוד ולא הגיוני. ישנן 'תגליות' דרמטיות שפשוט הרגישו לי כניסיון של הסופרת להוסיף עוד כמה עמודים לספר ארוך ממילא. לצערי אני לא יכולה להרחיב כי זה יהיה ספויילר רציני אבל רק אגיד שמדובר בדברים שלרוב מצדיקים ספר נפרד לגמרי.
הספר כן קריא מאוד וכמובן שריבוי העלילות והדרמה הקיצ'ית המוגזמת מזרז את הקריאה בו וזה תמיד דבר חיובי אבל לרגש הוא לא מצליח לטעמי.
ברור לי לגמרי שעוד חודש כבר אשכח לגמרי את העלילות פה ואת סדר התרחשות הדברים בגלל שהן פשוט היו מוגזמות.
סתם ספר. אפשר לקרוא. אפשר לא.
