רומן היסטורי הוא אחד מסגנונות הסיפור המועדפים עליי.

שילוב של סיפור רקע שיהיה נאמן לאירועי ההיסטוריה ויתאר אותם, ובתוכו סיפור אנושי שיכול להיות: בדיוני תואם התקופה שמתלבש יפה על האירועים ההיסטוריים, או סיפור אנושי אמיתי, או גם סיפור אנושי שמתרחש בימינו שמתלבש טוב על זיכרונות ימי התקופה ההיסטורית ושמתרחש שם בזירת האירועים ההיסטוריים המוזכרים או הרחק משם ותחבר באיזשהו קשר. הוא יכול להימשך לאורך תקופה קצרה או על פני דורות – כולם טובים בעיניי - אם הם טובים.

בית הסחלבים תואר להיות לא אחד מאלה, כי אם כולם (מה שהרגיש אכן מוגזם), הבטיח ואכזב.

[כנראה שמאתגר מדיי ודאי מיותר מדיי לנסות להיות הכול מכול כול)

הסיפור ארוך מדיי. ארוך במובן המייגע והמתיש. מאולץ באופן מלאכותי להיות הכול - באמצעות תיאורים ארוכים-ארוכים, מפורטים-מפורטים גם מקשקשים עצמם לדעת.

הוא הופך בשלב מסוים מרומן היסטורי מבטיח שבא לספר סיפור אנושי-משפחתי-משברי מעניין על רקע שנות הגעת מלחמת העולם השנייה ללונדון והתמודדות העורף שם ובמקביל לזירה בהודו-סין-יפן וסצנת השבי היפני והתמודדות החיילים האירופאים המוצבים שם למשהו בסגנון 'הוא אמר לי, אז מה אמרתי לו, הוא אמר לה, אז מה היא אמרה לו, ולמה אמרת לו שהוא אמר לך' מקושקש ומתקשקש, מרובה ביותר מדיי דמויות, שהן מרבות בדרמות מסוגים שונים ומגוונים מדיי, בהתרחשויות שמאבדות קשר ביניהן, ובהרבה רעש רקע שמקשה על מיקוד העלילה וכך הולך הסיפור לאיבוד בעיניי, הוא בטח לא מציאותי.

אמנם הגעתי לסופו, בכל זאת הייתה הסקרנות להמשך ולסוף הסיפור לגורל חלק מהדמויות לגורל הבית והסחלבים, אך בשלב מסוים בדרך לשם דילגתי על פסקאות ועל חלקי עמודים גדושי תיאורי יתר, פטפטת מיותרת והתרחשויות לא סבירות.

רומן היסטורי הוא אחד מסגנונות הסיפור המועדפים עליי.

שילוב של סיפור רקע שיהיה נאמן לאירועי ההיסטוריה ויתאר אותם, ובתוכו סיפור אנושי שיכול להיות: בדיוני תואם התקופה שמתלבש יפה על האירועים ההיסטוריים, או סיפור אנושי אמיתי, או גם סיפור אנושי שמתרחש בימינו שמתלבש טוב על זיכרונות ימי התקופה ההיסטורית ושמתרחש שם בזירת האירועים ההיסטוריים המוזכרים או הרחק משם ותחבר באיזשהו קשר. הוא יכול להימשך לאורך תקופה קצרה או על פני דורות – כולם טובים בעיניי - אם הם טובים.

בית הסחלבים תואר להיות לא אחד מאלה, כי אם כולם (מה שהרגיש אכן מוגזם), הבטיח ואכזב.

[כנראה שמאתגר מדיי ודאי מיותר מדיי לנסות להיות הכול מכול כול)

הסיפור ארוך מדיי. ארוך במובן המייגע והמתיש. מאולץ באופן מלאכותי להיות הכול - באמצעות תיאורים ארוכים-ארוכים, מפורטים-מפורטים גם מקשקשים עצמם לדעת.

הוא הופך בשלב מסוים מרומן היסטורי מבטיח שבא לספר סיפור אנושי-משפחתי-משברי מעניין על רקע שנות הגעת מלחמת העולם השנייה ללונדון והתמודדות העורף שם ובמקביל לזירה בהודו-סין-יפן וסצנת השבי היפני והתמודדות החיילים האירופאים המוצבים שם למשהו בסגנון 'הוא אמר לי, אז מה אמרתי לו, הוא אמר לה, אז מה היא אמרה לו, ולמה אמרת לו שהוא אמר לך' מקושקש ומתקשקש, מרובה ביותר מדיי דמויות, שהן מרבות בדרמות מסוגים שונים ומגוונים מדיי, בהתרחשויות שמאבדות קשר ביניהן, ובהרבה רעש רקע שמקשה על מיקוד העלילה וכך הולך הסיפור לאיבוד בעיניי, הוא בטח לא מציאותי.

אמנם הגעתי לסופו, בכל זאת הייתה הסקרנות להמשך ולסוף הסיפור לגורל חלק מהדמויות לגורל הבית והסחלבים, אך בשלב מסוים בדרך לשם דילגתי על פסקאות ועל חלקי עמודים גדושי תיאורי יתר, פטפטת מיותרת והתרחשויות לא סבירות.