ספר "יש תיקווה גם בשכול" הוא סיפור של התמודדות עם אובדן אדם קרוב ? תופעה אוניברסלית למרבה הצער נפוצה למדי. המחבר הוא אב ששכל את ביתו באסון פתאומי, ואת התנסותו בחוויה נוראה זו הוא חושף לפרטיה. המחבר הוא גם עובד סוציאלי, ואת הטיפול שהוא מעניק כרגיל לאחרים עליו לישם עכשיו בעצמו: להתמודד וללמוד לחיות עם הכאב בלי הדחקה, בל העלמה ובלי אידיאליזציה. יש משמעות לחיים גם אחרי מות האדם הכרוב, והשכול אינו צריח לשים קץ לתקווה. "הספר נכתב בעיקר עבור הורים שכולים, אנשים שהתנסו באובדן, וגם לתשומת לבם של המטפלים בהם. מנסיוני האישי בעבודה עם הורים שכולים למדתי, שהשאלה הקשה ביותר הבאה מהם היא: איך לחיות עם האובדן. תקוותי היא, שספרי זה אכן מציע תשובה כלשהי לשאלה קשה זו" ? מדברי הפתיחה.

שם הספר
יש תקוה גם בשכול
יש גם תקווה בשכול