“מלחמת אזרחים נפתחת באימפריה הפרסית.
כורש הצעיר, אחיו של המלך המכהן, שוכר צבא שכירים יווני של קצת יותר מעשרת אלפים חיילים, מצרף אותם לכוחות מקומיים שלו, ויוצא להילחם במלך, במסע ארוך ממערב אסיה הקטנה עד לבבל. אחד החיילים היותר זוטרים בצבא הענק הזה הוא בחור אתונאי צעיר בשם כסנופון, שהמנטור שלו, אחד בשם סוקרטס, היה די סקפטי לגבי הצטרפותו למסע.
אבל נו, בקרב ענקי בקרבת העיר בבל, היוונים נוחלים ניצחון אדיר על צבא המלך. הם כבר מדמיינים את כורש הצעיר מוכתר ואת כל העושר זורם אליהם, עם חזרה ליוון מלאים ביוקרה או חיים של נוחות באימפריה הפרסית העצומה.
ואז מתחילות להגיע אליהם ידיעות.. כורש הצעיר, עם הצבא הפרסי שלו, פרץ את קווי המלך ובניסיון להגיע לאחיו ולהרוג אותו הוא מת בעצמו.
היוונים מנסים לשכנע את מפקד הצבא של כורש להמשיך את המלחמה כדי להכתיר את עצמו למלך אבל הוא מסרב.
טוב, תקועים באמצע שטח עוין, המפקדים היוונים הולכים לשיחה עם המלך בנוגע לשביתת נשק וחזרה ליוון באופן מסודר. ונרצחים במחנה המלך.
יש לנו קצת יותר מעשרת אלפים חיילים יוונים, באמצע מסופוטמיה, מוקפים צבאות עוינים, וללא כל קצונה בכירה. בבחירות בזק החיילים מקימים לעצמם הנהגה, עם קסנופון כאחד הבכירים בה, ומתחילים במסע הארוך הביתה שיהפוך אותם לבני אלמוות.
הם הופכים לסוג של פוליס נודדת. עולים בחידקל תוך כדי שהם נלחמים בצבא המלך, רואים את ההריסות של ערים אשוריות עתיקות, מגיעים להרים הקפואים בהם אבותיהם של הכורדים המודרניים חיים, רואים את הגאורגים והארמנים הקדומים, הולכים בפוליס היווניות של חוף אסיה הקטנה ונכנסים לבלאגן פוליטי לא קטן בין בעלי כוח בכל האזור. זה קיצור נמרץ של מסע פשוט לא ייאמן.
הכתיבה של כסנופון נהדרת. הוא לא מאריך יותר מדי ולא מקצר יותר מדי, הוא כותב באופן ענייני וישיר. למזלנו כסנופון גם היה אדם מאוד סקרן, אז הוא מספר לנו לא מעט על העמים שבארצם הוא עובר, בנוסף הוא גם היה מצביא (המסע הזה הוא רק תחילת מעלליו. הוא זכה להמון תהילה צבאית גם אחריו), אז יש כאן תיאורים נהדרים של קרבות, פיתוח טקטיקות, אלתורים וחשיבה צבאית.
הספר הזה הוא כמובן יצירה שנכתבה מפוזיציה, כשאנחנו יודעים שעוד ספרים של משתתפי המסע הזה כנראה נכתבו אבל לא שרדו, ושהיו גרסאות שונות בנוגע לתפקוד של כסנופון. רואים כאן סוג של אפולוגטיקה פה ושם. מה היה ואיך היה בדיוק? אין לי מושג, אבל זה סיפור מצוין.
מה שכן, הספר הזה לא כבש אותי כאיזה סיפור הרואי ויפה. הוא כן מאיר באופן נהדר את המחשבה היוונית והתפקוד שלהם, כולל האחדות, ההקרבה והסוג של דמוקרטיה שסייעה להם לשרוד במצב בלתי אפשרי, אבל אל תתבלבלו, מי שהכי סובל במסע הזה הם לא היוונים, אלא תושבי כפרים מסכנים שהיוונים שוב ושוב שורפים ובוזזים בעבור אוכל, שלל, עבדים וכו'. כסנופון אפילו מספר סיפור קורע לב על ילד ארמני שאיזה חייל חוטף מהמשפחה שלו כי הוא נמשך אליו.
מקווה שזה די מתאם את הציפיות שלכם.. זה מרתק, אבל קשה ועצוב לקריאה לרוב. אני מניח שלקרוא את זה אחרי האירועים האחרונים רק מעצים את הכאב.
רק שתי הערות חשובות לגבי אופן הקריאה שלי, כי הן די השפיעו על הביקורת הזו:
1. את הספר התחלתי לקרוא בסוף ספטמבר, ובשביעי באוקטובר הייתי בחלק האחרון שלו (הספר מחולק לשבעה "ספרי" משנה). חזרתי לחלק הזה רק אתמול ואז סיימתי את הספר כולו. אז כן, הביקורת הזו ברובה נכתבת מזיכרון לא קצר ביותר, בעיקר בהתחשב באירועים שעברו מאז.
2. התחלתי לקרוא את הספר בתרגום העברי של א.א לוי. קראתי את כל החלק הראשון בתרגום הזה, אבל מהר מאוד קלטתי שזה די מייאש, בלשון המעטה.
השפה ארכאית בטירוף, ההערות וההבהרות כתובות באופן ארכאי ומוזר עוד יותר שרק בלבל אותי עוד.. תרגום מאוד מיושן ומאוד לא מומלץ לקורא המזדמן. לצערי א.א לוי הוא המתרגם היחיד לעברית של עוד כמה יצירות יווניות שאני משתוקק לקרוא. מה אגיד, מקווה שהמצב בהן יותר טוב..
בכל מקרה, יש גם תרגום לעברית שנעשה מתרגום לאנגלית, פורסם על ידי הוצאת משרד הביטחון בשנות השמונים. מעלעולי בו הרבה יותר נהיר, אבל מהשוואה לתרגום של לוי ולתרגום לאנגלית, הוא גם קצת מפספס משמעויות פה ושם, והוא גם מביא את ההערות של המתרגם לא בשוליים אלא כחלק מהטקסט, מה שאני פחות אוהב.
אז כפי שהבנתם, עברתי מהר מאוד לקרוא את הספר הזה באנגלית.
אם להיות ספציפי, אז בתרגום של Robin Waterfield בעבור Oxford World's Classics.
תרגום מצוין, נהיר וידידותי. לא בדקתי עוד תרגומים לאנגלית אבל משער שזה לא התרגום הטוב היחידי לשפה הזו, ומיותר לציין שיש גם תרגומים לעוד שפות רבות, אז ההמלצה שלי למי שיודע שפה זרה היא לקרוא את הספר בלעז ולא בעברית.
8 \ 10 איך לא עשו מזה מיני סדרה עדיין??? זה כסף על הרצפה.”
