ברעידות קטנות של רגישות נפרש ספר שיריה הראשון של ליאור גרנות. בשקט, באיטיות ובזהירות, ´והשמש- שמש´ מקפל בתוכו עולם עמוק ומגוון של צלילים, ריחות וטעמים, ההופכים את האהבה, ואת היעדרותה של האהבה, לקול שירי אינטימי וחושני. ריח השמפו שלך מקדים בכמה צעדים את גופך, מזדחל אלי מסדק הדלת. אני עומדת סחרחרה על המפתן. ואתה סחרחורת הזאת אין דרך להפסיק. בכל אחד מהשירים מגוללת דרנות מסע קטן, מעגלי ועיקש, החותר לעצמאות גדולה; מסע היוצא מהתוהו ובוהו של האהבה בניסיון עקר להשיג את התחביר השלם והרציף של הזולת, להפריד בין מים לתהום, בעוד התשוקה היא כמו נפש המתפתל בקרע שבין הגופים - ובלשון המשוררת: "את מסמנת את הגבול / ברווח הדק בין שפתי לשפתייך / אבל האש מתלקחת / במרחק של דפיקות-לב רבות משם." אני ממש קטנטונת אך לא נשקפת סכנה לחיי: מצב יציב. והשמש - שמש. ´והשמש - שמש´ הוא חגיגה של אור צלול. השירים נקראים על קצות הלשון, מגוללים את מחול התאווה והאהבה, מפכפכים ומתהפכים זה לתוך זה ומותירים צמרמורת בגו הקורא. "איך אלך שיכורה לעוד יום עבודה, בראשי / צווארך, פטמותייך, ירכייך, בטנך", שואלת גרנות, ומטבילה את שיריה באוצר של יופי ספרותי עמוק, מסחרר ומרגש. ליאור גרנות נולדה ב-1981 וגדלה במושבה אבן-יהודה. השלימה לימודי בוגר במדעי ההתנהגות, ולימודי מוסמך בספרות עברית במסלול לכתיבה יוצרת באוניברסיטת בן גוריון. לקחה חלק בכתיבת הספר ´נשמה יתרה´ - על הרופאים המרדימים בארץ (הוצאת אוניברסיטת בן גוריון בנגב, 2008). שיריה התפרסמו בכתבי העת ´הליקון´, ´מטעם´, ´דימוי´, ´מאזניים´ ו´גג´. גרנות מנחה סדנאות כתיבה וסדנאות חברתיות של ילדים ונוער במרכזים לילדים מחוננים, ומשלימה לימודי מוסמך בביבליותרפיה באוניברסיטת חיפה....

הספר פורשׂ בפני הקורא מהלך נפשי מורכב ורב- רבדים דרך הפרסונה המרתקת של מילי, ספק ילדה ספק אישה, שעוברת לנגד עינינו טלטלות גופניות ונפשיות. זהו ספר שירים סוער ומסעיר, מלא רגעים מכמירי לב המתוארים בעָצמה לשונית ובתנופת דמיון. השראה לדמותה המפעימה של מילי מהוות, בין השאר, פעוטה המושיטה ידיים ואין מי שיאסוף, ילדה שיושבת לבדה בהפסקה, נשים מנוצלות ומושתקות....

“אני כותבת אלייך. את. אני. אני אלייך. מה ההבדל בין את לאני, איפה עובר הקו שמפריד בין שתינו. איפה הנקודה שבה האני מפסיקה להיות את. תמיד זה כרוך במפגש עם אחר: רופא או מיילד. ומספריים. איפה הנקודה בה האני שבה להיות את, חותרת לשוב להיות את. תמיד זה כרוך במפגש של גוף. ונוזלים. העור שלי נרטב בָּךְ. פעם כשהיינו ילדוֹת כרתנו ברית דמים, את זוכרת? מתחת לעץ הגדול בחורשה. דם בדם. עלה נשר על האצבעות שלנו. את הזזת אֶת היד בפליאה. על העלה נקרשה נקודה אדומה. ואז טיפה. זה היורֶה, אמרתי לךְ, כמו בכי ראשון. לא, אמרת, יורה זה כמו ירייה. יריית פתיחה וירייה של סוף. איפה הנקודה שבה יריית הפתיחה יודעת את הפיכתה למוות. אולי זאת נקודת ההתחלה.” בשורות האלה נפתח הספר ‘נַנִּינָה’, פרוזה פיוטית הכתובה כדיאלוג מתמשך בין שתי נשים, נַני ונינה, בנות זוג העשויות להוות גם חלקים נפשיים של דמות אחת. הדיאלוג ביניהן, שעוסק בשאלות של קירבה ונפרדוּת בתוך קשר, שוזר בתוכו ייצוגי יחסים שונים בין נשים, כגון יחסי אם-בת, מורה-תלמידה, מטפלת-מטופלת. הוא כתוב באופן מפולש וסוער הפורץ את גבולות השפה והסוגה, ובכך מבטא בדרך מרגשת, ייחודית ומדויקת שיאים של קירבה רגשית עמוקה, אהבה ויחסים ארוטיים-זוגיים בין שתי נשים. ליאור גרנות היא משוררת וביבליותרפיסטית. פירסמה שני ספרי שירה: ‘והשמש-שמש’ (הליקון 2010) ו’שׂמה והולכת’ (קשב לשירה 2012). ‘נַנִּינָה’ הוא ספר הפרוזה הראשון שלה....

מדוע כאשר אנחנו קוראים שיר אנו מרגישים לעתים שהוא מדבר את הרגשות הכמוסים ביותר שלנו, אלו שלא ידענו אולי לקרוא להם בשם בעצמנו? ובקריאת סיפור ילדים אנחנו כמו חוזרים למצבים רגשיים שחווינו בילדות, אבל הפעם מעמדה רגשית אחרת, כזאת שמחזיקה בתוכה גם את הילדים שהיינו וגם את המבוגרים שהפכנו להיות? וכאשר אנחנו כותבים - נוצר חיבור לחלקים האותנטיים והראשוניים ביותר של נפשנו? שאלות אלו זוכות למחקר פסיכואנליטי ספרותי מעמיק בספר חלוצי זה בתחום הביבליותרפיה המציע לראשונה התבוננות על כוחה המרפא של הספרות לפי חלוקה ז'אנרית. הספר מתחקה אחר הדרכים השונות שבהן פועלות על הנפש שפת השירה, ספרות ילדים המשמשת לטיפול במבוגרים וכתיבה יצירתית במסגרת הטיפול, תוך קישור כל אחת מהקטגוריות הללו למבנה עומק פסיכולוגי אשר עומד, לטענת המחברת, בבסיסן. אפיון חדשני זה, המבוסס על הנותם של אנליטיקאים ופילוסופים, כנון ויניקוט, ביון, אוגדן, לאקאן, קריסטבה, ויטגנשטיין ואחרים, מחדד את איכויותיה הטיפוליות הייחודיות של כל אחת מהקטגוריות הנידונות בספר, ומאפשר למטפלים בחירה מושכלת ביניהן. התנועה בין הקטגוריות הללו עשויה לתרום למנע עם חלקי נפש שונים אצל מטופלים, לתהליכי שינוי ולשיח טיפולי חי ויצירתי. יצירות משל דליה רביקוביץ, תרצה אתר, חדוה הרכבי, נורית זרחי, אלחנדרה פיסארניק ועוד זוכות לניתוח מרתק לאור ההמשנות שמציעה המחברת באשר למפגש עם שירה ועם ספרות ילדים במצבים נפשיים שונים. ניתוח הראיונות שקיימה עם סופרים ומשוררים ישראלים - וביניהם יהודית קציר, אסתי ג.חיים, רוני סומק ונורית זרחי - מאפשר הבנה ייחודית ונדירה של התהליכים הרגשיים שמכוננת הכתיבה. הספר הנו חנינה של ממש לאוהבי הספרות, לאנשי טיפול ולמבקשים לפענח את נפלאות השפעותיה המרפאות של ספרות על הנפש. ד"ר ליאור גרנות היא ביבליותרפיסטית ומשוררת. את עבודת הדוקטורט שעליה מבוסס ספר זה כתבה בתוכנית ללימודי פרשנות ותרבות - מסלול פסיכואנליזה ופרשנות - באוניברסיטת בר-אילן. מלמדת קורסי ביבליותרפיה למטפלים, מנחה קבוצות ביבליותרפיה וסדנאות כתיבה ומטפלת בקליניקה פרטית בתל אביב פרסמה שני ספרי שירה: "והשמש שמש" (הליקון, 2010), "שמה והולכת" (קשב לשירה, 2012) וספר בפרוזה פיוטית: ננינה" (אבן חושן, 2015)...