בשיריה של מלכה קיני-קפלן יש עדינות וחוכמה מיוחדות במינן, שמקורן ברגישותה של המשוררת לתנועה: לקצב, לרצף ולמסתורין שמאפשרים לנו להניע אצבע, גו, או רגל; להישען, להזדקף, לנשום; לצחוק, לשיר, לראות; להניע את היד בעקבות העין והלב – לצייר, לנגן, לכתוב. אבל לא רק הגוף נע בעדינות וחוכמה אלא גם המחשבה, התשוקה, הזיכרון. שיריה של מלכה קיני-קפלן דומים לפעמים לתמונות נוף עם אופק רחב במיוחד, שנרמזים בהן חיים שלמים. שוב ושוב מתוארים המעצורים – הצער, הפחדים, הצלקות העתיקות – שמאיימים לקטוע את תנועת החיים, ושוב ושוב הופכים המעצורים האלה למדרגה או מקפצה שמאפשרת לכמיהה להשתחרר, להתחדש ולנוע הלאה. עד למעצור הבא. מִמִּזְרָח שְׂרוּעִים הָרִים בְּחֵן גָּלְמָנִי בַּמַּעֲרָב מְרַצֵּד בִּי כָּחֹל מִתְגָּרֶה – מִכָּאן הַשְּׁבִילִים מוֹבִילִים רַק לְמַטָּה מַנְהִירִים אֶת עַצְמָם אֶל תּוֹכִי לְהוֹלִיךְ אֶת הַדָּם וְחֶמְדָּה בְּכָל צַעַד בְּלִי שֶׁאָמוּשׁ מִמְּקוֹמִי מלכה קיני-קפלן עוסקת בתנועה, בכתיבה ובזיקה ההדדית שביניהן. זהו ספר שיריה הראשון. ...

"כל אחד משיריה מרוכז ברגע אינטנסיבי של הצטללות, של התבוננות מוארת וחודרת, של זינוק מסתורי למרחבים פתוחים של אפשרויות לא נודעות. ומתוך התמיהה, הפליאה, המבוכה, מתגלים שוב ושוב מופתים של יופי עוצר נשימה – באמנות ומעבר לה, כלומר בחיים עצמם, וליתר דיוק: בחיים שהופכים לאמנות, לשירה." / אלי הירש בכל אחד משיריה החדשים של מלכה קיני-קפלן נרמזת אותה פליאה – כיצד הגוף האנושי, ועימו הנפש או הרוח האנושית, מצליחים לנוע מנקודה לנקודה, לחיות, להתהוות, להשתנות? כיצד קטעי הזמן והמקום מצטרפים לתנועה אחת – לפעמים שבורה וכואבת או ערפילית ומתפזרת, ולפעמים הרמונית ומלאת חן ושלווה? זוהי שאלה שיש בה לא מעט מבוכה – משהו חמקמק, סמוי, מתעתע – אבל קיני-קפלן מצליחה להעניק לה פעם אחר פעם דמות מוחשית וחושנית להפליא, קונקרטית לחלוטין. ימים פרועים של חול הוא ספרה השני של מלכה קיני-קפלן. קדם לו הספר במערב מרצד בי כחול שראה אור ב-2017, גם הוא בהוצאת "עולם חדש"....