רוחה (רחל) אברמן (63), נשואה לזמי, אם ל-3 וסבתא ל-6 נכדים, ילידת רעננה וכיום תושבת תל מונד.
למדה מקרא ולשון באוניברסיטת באר שבע. לאחרונה פרשה מהוראה לגמלאות.
היא לימדה בחטיבת ביניים ולאחר מכן בתיכון "מור מטרווסט" ברעננה.
"אני אוהבת מאוד את המילה הכתובה והמילים בכלל ומייחסת להן משמעות. אני אוהבת מאוד ספרות
ובביתי התקיימו ערבי קריאה לאורך שלוש שנים בהם עסקנו בספרות עברית ובספרות עולם.
"הספר 'תמרי הולכת אל הגן' הוא השני מבין הספרים שכתבתי על נכדיי.
הראשון: 'מעייני מדברת עברית' נכתב בעקבות התהליך שחוותה מעייני כשלמדה את השפה
כשאנו המבוגרים חווים אתה את השפה ויופייה.
הרעיון לכתוב את הספר עלה לאחר שאימה של תמרי סיפרה לי על חווית ההליכה אל הגן,
על הרגעים של שתיהן בבוקר כשתמר מגלה דברים רבים ומתלהבת מהם בהתלהבות שמדביקה את הוריה.
עם תמרי אנחנו פוסעים לעבר הגן וחווים שוב את הדרך המעשירה הזאת. בעיניי זהו סיפורם של הילדים כולם".
רוחה אברמן: "כבר מילדות אהבתי סיפורים וספרים. בשנים האחרונות אני כותבת סיפורים קצרים
כתוצאה ממחשבות שצפו בעת נסיעה במכונית, מהרהורים שלי, זיכרונות שהודחקו וכדומה.
הייתי רוצה לכתוב ספר למבוגרים, אבל הדברים אינם מגובשים עדיין ואני לא יכולה לציין על מה הוא יהיה.
אני מתחילה לכתוב ואז מניחה לזמן מה כך מצטברים אצלי קטעים קצרים.
בדרך עוד שלושה ספרים: שניים על נכדיי בועזי ואלוני ואחד על הבלגן במכונית של סבתא".

רוחה (רחל) אברמן (63), נשואה לזמי, אם ל-3 וסבתא ל-6 נכדים, ילידת רעננה וכיום תושבת תל מונד.
למדה מקרא ולשון באוניברסיטת באר שבע. לאחרונה פרשה מהוראה לגמלאות.
היא לימדה בחטיבת ביניים ולאחר מכן בתיכון "מור מטרווסט" ברעננה.
"אני אוהבת מאוד את המילה הכתובה והמילים בכלל ומייחסת להן משמעות. אני אוהבת מאוד ספרות
ובביתי התקיימו ערבי קריאה לאורך שלוש שנים בהם עסקנו בספרות עברית ובספרות עולם.
"הספר 'תמרי הולכת אל הגן' הוא השני מבין הספרים שכתבתי על נכדיי.
הראשון: 'מעייני מדברת עברית' נכתב בעקבות התהליך שחוותה מעייני כשלמדה את השפה
כשאנו המבוגרים חווים אתה את השפה ויופייה.
הרעיון לכתוב את הספר עלה לאחר שאימה של תמרי סיפרה לי על חווית ההליכה אל הגן,
על הרגעים של שתיהן בבוקר כשתמר מגלה דברים רבים ומתלהבת מהם בהתלהבות שמדביקה את הוריה.
עם תמרי אנחנו פוסעים לעבר הגן וחווים שוב את הדרך המעשירה הזאת. בעיניי זהו סיפורם של הילדים כולם".
רוחה אברמן: "כבר מילדות אהבתי סיפורים וספרים. בשנים האחרונות אני כותבת סיפורים קצרים
כתוצאה ממחשבות שצפו בעת נסיעה במכונית, מהרהורים שלי, זיכרונות שהודחקו וכדומה.
הייתי רוצה לכתוב ספר למבוגרים, אבל הדברים אינם מגובשים עדיין ואני לא יכולה לציין על מה הוא יהיה.
אני מתחילה לכתוב ואז מניחה לזמן מה כך מצטברים אצלי קטעים קצרים.
בדרך עוד שלושה ספרים: שניים על נכדיי בועזי ואלוני ואחד על הבלגן במכונית של סבתא".