“שודדים, אנסים, בוזזים ושומרי אושוויץ מעולם לא נצרכו לשימושה של הרטוריקה" (אומברטו אקו). ההיסטוריה האנושית היא היסטוריה של נאומים מעצבים, החל בנאומים מזהירים שנישאו בתקופה העתיקה ביוון וברומא ואשר הטביעו את רישומם עד ימינו, כמו נאומיו של קיקרו שהפכו בתי־ספר לתורת הנאום וכמו נאום גטיסבורג של נשיא ארה"ב אברהם לינקולן, שאושש בנאומו את נפשה של אומה שסועה במלחמת האזרחים האמריקנית. נזכיר גם נאומים תנ"כיים גדולים בעלי פאתוס מרטיט, כמו נאום התוכחה החברתית שנשא ישעיהו בן אמוץ בירושלים; את נאומו של מרטין לותר קינג, אשר נתן ביטוי ללוחמי השוויון המדוכאים, נאומי המלחמה של צ'רצ'יל שליכדו אומה נתונה במצור, נאומו מעורר הצמרמורת של גדעון האוזנר בפתח משפט איכמן בירושלים ונאום "הממשלה החלולה" של הסופר דויד גרוסמן. נאומים אלה ואחרים צרבו בתודעה אירועים מכוננים בתולדות החברה, נתנו משמעויות והפיחו רוחות של תקווה שעיצבו אותנו ואת העולם שסביבנו. ספר זה עוסק בנאומים שליוו את ההיסטוריה האנושית לדורותיה ושימשו אבן יסוד בהתפתחותה של הדמוקרטיה. הספר הוא שיר הלל למילה, שבהיותה מעוצבת ומובנית בכישרון ובמיומנות, מרטיטה לבבות ומותירה את רישומה על הבמה ההיסטורית.   פרופסור יהושע גתי, פרופסור אמריטוס של אוניברסיטת קייפ־טאון, ובארץ מרצה בתוכנית ליישוב סכסוכים של אוניברסיטת תל־אביב ובמכללה האקדמאית בית ברל. מחברו של "השיח הישראלי: רציונאליות מול  אגרסיביות" (פרדס, 2010)....

חיינו הציבוריים והאישיים בנויים על מילים שהן בבואה של המחשבה ובסיס להבהרת עמדות, לניסוח קווי פעולה ולהחלפת רעיונות ודעות. החברה הרוויה בויכוחים השכילה לפתח את אומנות הדיבור כמכשיר לליבון העימותים ולאו דווקא כתשתית להעצמתם. אלא שהשיח הישראלי הוא שיח זועף החותר לנצח בכל מצב תוך ראית הנמען כאויב שיש להדבירו. השיח האלים הוא יצרי וספונטני. שיח האלימות איננו מעוניין בתובנות אלא בשליטה, והוא מביא להחרפת הסכסוכים. מה פשרו של השיח האלים השופך להבות, ומה הנזק שהוא גורם לשיח הציבורי הישראלי? השיח הספונטני גובר ומתחזק בעוד שהאלטרנטיבה, היא השיח הרציונאלי, מזנבת מאחור. הכך ננהל חברה דמוקרטית האמורה לעודד ויכוח בין משתתפיה? אלו הן השאלות הנבחנות בספר שלפנינו. אנו רואים שאלימות הרחוב פלשה גם למגזר השיח הציבורי והבין-אישי ויצרה שיח שהוא דל נימוקים וחסר תובנות. ההשלכות הן משמעותיות כי הדמוקרטיה המעודדת פלורליזם וויכוח לשם תובנה עלולה ליפול קרבן כתוצאה מכניעה לכוחניות מילולית על חשבון שיקול הדעת. השיח הכוחני והיצרי מועד לבערות העלולה להוביל להחלטות פזיזות ונמהרות המוכרעות בכוחה של המילה האמוציונאלית. הספר בוחן את שתי הגישות של השיח הרציונאלי מול האמוציונאלי בגילומיהן במרחב הציבורי. המחקר הישראלי והחינוך לשיח דמוקרטי הזניחו את דפוסי שיח הקרבה המושתת על מתודת הרטוריקה הארגומנטטיבית הקלסית והחדשה כאבן הפינה לשכנוע הבנוי על מציאת מכנים משותפים וטענות תקפות רציונאליות תוך כיבוד עמדת הזולת. מטרתו של הספר להחיות את הדיון הציבורי והאישי כשיח של שכנוע שבו אין מנצחים ואף אין מפסידים אלא קיימים פולמוסים שבעליהם מכירים בחילוקי הדעות ביניהם, וחותרים להציג דרך מילים הולמות ומכנים משותפים שיח רציונאלי של הבנות. אחת הסוגיות הקורעות קרעים בחברה הישראלית היא העימות החילוני דתי שמתבטא במתח בין הסוברניות הממלכתית לגושפנקא הדתית רבנית. הספר עוסק בסוגיה המעלה בלהבות את החברה בישראל, ומנתח שיח זה כעולה מהעיתונות הדתית לאומית מזה והחרדית מזה. הספר מציג גישות לדרכי שיח מקרבות בין חילוניים לדתיים הנשענות על תורות הפולמוס בדרך של בניית מכני טיעון משותפים הפותחים פתח לתובנות הדדיות. שהלא בסופו של דבר, חברה בריאה נמדדת בשיח המרחב הציבורי שלה כבמה להחלפת דעות שהיא בבואה של שפיות החברה ורהיטות נימוקי מקבלי ההחלטות ומבקריהם....

העידן החדש הביא לשקיעתה של הרטוריקה. אפשר שהתפתחות המדע והטכנולוגיה המתאפיינת במענה מידי וחד-משמעי ועניינה בתוצאה ולא בתהליך הקבלה, גרמו לירידתה של הרטוריקה. הוסיפו את התמורות שחלו בדרכי התקשרותנו מנאומים ארוכים למסרים קצרים, מהעניין בתכנים ובטיעונים לתשומת הלב לחיצוניות, משכנוע מילולי לרושם של ההופעה החיצונית, מהפצרות ופיתולים של טענות לפרגמאטיות ולתועלתיות, משפע לשוני לשנינות תמציתית, מתרבות השיחה לשמה וההתענגות עליה לעידן הקיצור והתכלית המידית בעלת השפה הנמרצת, כל אלה לא תרמו לפיתוחה של הרטוריקה והביאו לנסיגתה.אבל, עוסקים אנו כל חיינו במילים והמילים מביעות מחשבות, נטיות לב ומגמות. יתר על-כן, המילה היא ראי של יכולת הבנתנו את העולם האופף אותנו. אנו יוצאים מהתחום הצר של עצמנו אל העולם דרך המילה דרכה אנו מביעים את הסובב אותנו. והמילה משקפת את הבנתנו, את תפיסתנו ודרכי התייחסותנו אל החיצוני לנו. אנו משתמשים במילים, בסמלים ומטופורות המקבעות את מציאותנו. חקר המילה הוא גם חקר השיח היומיומי שלנו ושל זולתנו. איך אנו מתקשרים ואיך אנו מקושרים. לאמתו של דבר, אין לנו תחום החותר להבהיר, לשכנע, להגיע לקהל, שהמילה העטופה ברטוריקה שעיצבנו לנו איננה בבואתו. כך היה הדבר בפסקי דין, בדרכי הנמקתם, כך בשיח הרפואי עם החולה עת מבקש הרופא להדגים בלשונו את החולה את המציאות הרפואית החדשה הבלתי מוכרת למטופל, וכך בפרסומות בעלות הלשון החלקלקה והמפתה המציפות אותנו. המילה היא עולם ומלואו....