גאולי ניצב בפני השבר הגדול של חייו. כדי להתמודד עם צער השכול, לא די לו בחוסנו הגופני ובנפשו האיתנה. במר לבו הוא הולך לארץ המדבר, ארץ קשה שיש לה חוקים משלה. הוא חופר בור מים, בונה צריף ונוטע גפנים. הוא אינו מבקש מן החיים דבר מלבד שקט ושלווה. אך הכול משתנה בוקר אחד כאשר נשמעות דפיקות חלושות והוא פותח את דלתו. “בחטף גילו עיניו את מראה פניה, עם גומות החן שבשתי לחייה, ואת לבושה, עשוי כולו בד כבד בצבע אפור כהה. כל גופה מכוסה, מקרסוליה ועד קצה ראשה.” מכאן והלאה חייו של גאולי משתנים. הוא כבר אינו רק גאולי של מבצעים חשאיים מעבר לגבולות המדינה שאך נוסדה ונאבקת על קיומה, גאולי שיודע הכול על אורחות הבדואים במדבר ועל השבילים היבשים שמובילים למדינות ערב השכנות. מעתה הוא הופך גם לגאולי של חמדת וילדיה, גאולי משכין השלום ומתווה הדרך בארץ מסוכסכת שנקרעת בין כל אוהביה ומתבוססת בדמים. זהו ספר מרתק על אנשי המדבר של ארץ ישראל. ספר שנשזרים בו מעלליהם החשאיים של הלוחמים הצעירים לתקומת ישראל. אבל דווקא מתוך העוצמה של הספר ושל גאולי עצמו, לומד הקורא על מגבלות הכוח ועל יתרונות הפיוס וההבנה ההדדית. הספר הוא משל לסכסוך הפנימי שבו אנו נמצאים כחברה דמוקרטית הנלחמת על קיומה. זהו ספר סוחף שיותיר כל אדם עם הרבה מחשבות, שאלות ותהיות....