האחים המוסלמים החלו את דרכם במצרים לפני יותר משמונים שנה, כריאקציה לסחף במעמדו של האסלאם ולהחרפת שסעים חברתיים מול אתגרי המודרניזציה, ההתמערבות והאימפריאליזם. בחלוף השנים התנועה ביססה את מעמדה כנאבקת במשטרים נוקשים במזרח התיכון, שכשלו בעיניה במימוש צדק כלכלי וחברתי לאזרחיהם. גלי ההתקוממויות שפקדו חלק ממדינות ערב ב- 2011 ("האביב הערבי"), וממשיכים להתסיס מדינות אחרות, עמדו בסימן התביעה לחירויות אישיות, לרפורמות ולדמוקרטיזציה, והם שאפשרו לאחים המוסלמים לפרוץ ככוח דומיננטי אל קדמת החזית הפוליטית. האחים המוסלמים חותרים בנחישות ליישום עקרונותיהם הדתיים, הרחבת מאחזיהם הקהילתיים, השגת עמדות שלטון ואכיפת החוק האסלאמי לפי פרשנותם. לתנועה היסטוריה שורשית ואידיאולוגיה אטרקטיבית. במרבית מדינות ערב פעלה התנועה לאורך השנים במחתרת או תחת מעשי רדיפה והתנכלות מצד הרשויות. ולמרות זאת הצליחה לפתח יכולת ארגונית מרשימה ואחיזה ממשית בחברה. מקצת מהסתעפויותיה אף תפסו את השלטון, כמו "האחים" בסודן או חמאס ברצועת עזה. האידיאולוגיה של התנועה אף היוותה מקור השראה להתפתחותם של גורמים אסלאמיים קיצונים ממנה. כיום, עלייתם של "האחים" ככוח פוליטי משמעותי במרחב הערבי, מחייבת את מנהיגיהם להתמודד עם סבך של דילמות אקטואליות ולהתאים את עצמם לסביבה משתנה ודינמית. הספר שלפנינו בוחן לעומק את תולדות האחים המוסלמים, ופורש בפני הקורא יריעה רחבה של ידע אודות התנועה, המאפשר הבנה של אחת התופעות המשמעותיות ביותר באזורנו בעת הנוכחית. מאיר חטינה הוא פרופסור בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון וראש המרכז לחקר האסלאם ע"ש נחמיה לבציון באוניברסיטה העברית בירושלים. אורי מ. קופּפרשמידט הוא פרופסור בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת חיפה....

המחקר על התחייה האסלאמית המודרנית מתמקד לרוב בתפיסת הג'האד או במחלוקות בין רדיקלים ליריביהם בסוגיות תיאולוגיות ופוליטיות. אולם המחקר כמעט אינו נותן את הדעת על רעיון מרכזי – עקרון ההקרבה והמוות. החיבורים המעטים שנדרשו לרעיון זה דנו באופן ספציפי בפיגועי התאבדות שהחלו רק בשלהי המאה ה-20 והציתו את דמיונם של רבים במערב, וכתוצאה מכך השרישו בתודעתם את הדימוי של האסלאם כתרבות שוחרת מוות. חוקרים שונים השקיעו מאמץ ניכר בשרטוט פרופיל אישי של המפגעים, בניסיון לחשוף את מניעיהם. מקצתם הדגישו את יצר ההרס העצמי כמניע; אחרים הבליטו את השכר שמבטיח האסלאם למקריבים את עצמם על מזבח אמונותיו, כמו נעורי נצח או הנאה ללא גבול מעלמות גן העדן. אולם התופעה לא נדונה בהקשר היסטורי רחב, על מגוון היבטיה האידיאולוגיים, הפוליטיים, החברתיים והתרבותיים.   ספרו של מאיר חטינה פורש פרספקטיבה רחבת יריעה ביחס למות קדושים בשיח של האסלאם בן-זמננו – הן בסוּנה והן בשיעה. הספר מציע ניתוח עתיר תובנות של רעיון ההקרבה, תוך כדי השוואה למעמדו ביהדות, בנצרות ובתרבויות אחרות. הספר מתמקד בארבעה היבטים מרכזיים של רעיון ההקרבה: חשיבותם של אמונה או אידיאל והנכונות למות למענם, לצד עיגונם בהקשר ההיסטורי והתרבותי שבו הם מתעצבים ונדונים; תפקידן של רשתות חברתיות במתן תמריצים מוסריים ופסיכולוגיים למעשי הקרבה; הפונקציות שממלא המרטיר כמטיף וכפדגוג, כמי שמאתגר את מנגנוני הכוח של האויב וזוקף את קומתם של הנדכאים; ולבסוף, הזיקה בין אתוס, זיכרון היסטורי ופוליטיקה, באופן כזה שמציב את רעיון ההקרבה כמרכיב מפתח במאבק על זהות, ייצוג וכוח.   פרופ' מאיר חטינה הוא מחשובי החוקרים של ההגות הדתית-פוליטית באסלאם המודרני; כתב וערך שורה של ספרים בתחום; מכהן כראש החוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים....

האסלאם בישראל זוכה בדיון הציבורי והמחקרי להתייחסות מכלילה. מבט מעמיק מלמד כי מדובר בקהילה מוסלמית גדולה המאורגנת באמצעות גופים דתיים, אזרחיים ופוליטיים, דוגמת התנועה האסלאמית, בתי הדין השרעיים, אחוות צופיות, אגודות שיעיות ועמותות של בדואים, נשים, צעירים ואנשי חינוך. יחד הם יוצרים פסיפס מרתק של מנהיגות רבת־פנים המנתבת את דרכה בין מסורת לבין מודרנה מערבית ובתוך כך מייצרת שיח אסלאמי רב־קולי. הספר מוסלמים במדינת היהודים מציע תובנות חדשות בסוגיות ליבה הנוגעות למעמדו של הציבור המוסלמי בישראל, ומציג את האתגרים ואת הדילמות הניצבים בפניו. המאמרים שבספר עוסקים בכמה שאלות מפתח, ובהן: האם קיים מודל מקומי של אסלאם בעל מאפיינים ייחודיים? האם אפשר לזהות בו יסודות של מחשבה דתית מקורית? מה בין מציאות חייה של הקהילה המוסלמית בישראל לבין מציאות חייהן של קהילות מוסלמיות באירופה? הדיון בשאלות אלו ואחרות משלים חסר מחקרי ושופך אור על ההתמודדות של המוסלמים בישראל עם החיים בחברת רוב יהודית ובצל הסכסוך הישראלי־פלסטיני. מאיר חטינה הוא ראש החוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים. מוחמד אל־עטאונה הוא מרצה בכיר במחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בן גוריון בנגב....

אסופת המאמרים אשר לפניכם בוחנת את הדיאלוג המתמיד בין העבר להווה, וביניהם לעתיד; היא בוחנת את היחסים בין זיכרון היסטורי לתהליכי כינונה של זהות מודרנית, אינדיבידואלית, אך בעיקר קיבוצית. מיתוסים וסמלים של העבר, המייצגים ניצחונות ותהילה או תבוסות ויגון, הם מפתח מרכזי בפענוח שאיפות ויעדים של תנועות ומדינות בהווה. באמצעות פרשנות מחודשת ופרקטיקות של הנצחה הם משמשים מכשיר לפעולה פוליטית ולגיוס שכבות רחבות בחברה על מנת לשנות את סביבתן בשם אידיאלים דתיים או לאומיים-חילוניים. מאמרי הספר, פרי עטם של חוקרות וחוקרים בולטים בלימודי האסלאם והמזרח התיכון, ובכלל זה איראן וישראל, מנתחים היבטים שונים של הנכחת העבר בהוויה המודרנית, הערבית-מוסלמית והיהודית-ישראלית. הדיון האינטגרטיבי בשתי התרבויות הללו חושף הרבה מהמשותף ביניהן, ובכך מאפשר לקורא הישראלי להכיר טוב יותר את מחוזות הזיכרון של עמיתו השכן, הערבי-מוסלמי, שנתפס לרוב כאחר, יריב ומאיים. אסופת מאמרים זו היא בבחינת ביטוי מהימן למפעלו המחקרי רחב היריעה של פרופסור עמנואל סיון, איש האוניברסיטה העברית ומחשובי המלומדים בדורנו העוסקים בתרבות הערבית והמוסלמית. מחקריו פורצי הדרך ביחס לצלבנות ולקולוניאליזם מודרני, פונדמנטליזם אסלאמי בהקשר השוואתי, זיכרון והנצחה לאומיים, כל אלה הפכו לנכסי צאן ברזל בשיח המחקרי בעולם ובארץ. הם הציבו אמות מידה לכתיבה מקורית, מעמיקה ומלוטשת, אשר גם עושה שימוש מושכל ומפרה בכלים של מדעי החברה והתרבות. סיון, מעבר להיותו איש מחקר מעמיק, ידוע גם כמורה בעל שיעור קומה שהעמיד דורות רבים של תלמידים שפיתחו את מורשתו וסללו לה נתיבים חדשים. כמה מהם מיוצגים בספר זה. הישגיו המרשימים של סיון בתחומי מחקר מגוונים ראויים היו מזמן לציון של הוקרה ושל הכרת תודה; ספר זה הוא אות צנוע לפועלו העשיר מזה עשרות שנים. העורכים: מאיר חטינה הוא פרופסור בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים. מחקריו מתמקדים במחשבה ערבית מודרנית ובתנועות אסלאמיות. ישראל גרשוני הוא פרופסור אמריטוס בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב. מחקריו מתמקדים בהיסטוריה אינטלקטואלית ובתנועות לאומיות במזרח התיכון....

חוקרים רבים הספידו את התרבות הפוליטית הערבית כספוגה במגמות של אוטוריטריות, קנאות דתית ומאבקים אלימים בין עדות וקבוצות, ואגב כך הדירו לקרן זווית קולות של פתיחות, פלורליזם והומניות שתוארו כחסרי חשיבות היסטורית או משקל ציבורי. הקול המושתק, ספרו החדש של מאיר חטינה, חושף תמונה פנורמית, תוססת ומרתקת של מחשבה ליברלית ערבית; הוא ממקם אותה בהקשרים היסטוריים והשוואתיים, ומציג דיון מעמיק בערכי היסוד שלה, כמו למשל חירויות הפרט והאזרח, חילוניות, חופש דת, פמיניזם, דמוקרטיה, זכויות אדם ודו-קיום עם המערב ועם ישראל. אמנם לרשותם של זרמים, גופים ופעילים ליברלים לא תמיד עמדו תשתיות אזרחיות ופוליטיות מבוססות (כגון מפלגות), אולם הם השכילו להפגין נוכחות של קבע במרחב הציבורי שהעידה על התמדה, יצירה ועשייה, לצד יכולת להתפלמס בחריפות עם יריביהם ולמשוך אליהם חסידים חדשים. גופים ופעילים אלה הקנו לרעיון הליברלי מוצקות, לכידות, ותכנים מוכוונים לתכלית ופעולה, שמטרתם המוצהרת היא כינונה של נאורות ערבית מקומית. הספר מביא לקדמת הבמה תפיסות עולם מתריסות ושוברות מוסכמות – הן ביחס לאסלאם והן ביחס לפוליטיקה הערבית – אשר יש בהן כדי להאיר את המרקם הרב-קולי של הסביבה שבה אנו חיים. פרקי הספר מציעים מסע אינטלקטואלי מקורי אל מחוזות לא מוכרים לקורא הישראלי השבוי לרוב בידי הסכסוך הישראלי-ערבי כמציאות מעיקה ומדממת, שכן אינו חשוף לקולות אחרים – של ביקורת עצמית והתחדשות פנימית, של תרבות אזרחית והשתלבות בעולם הגדול – אשר עמם יש לו הרבה מן המשותף.   מאיר חטינה הוא פרופסור בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים; מחקריו מתמקדים במחשבה ערבית מודרנית ובתנועות אסלאמיות. ספרו "מגע המוות: על הקרבה עצמית באסלאם המודרני" ראה אור ברסלינג (2016)....