“מאת" רננה אלרן. הקריאה בספר שיגעון ויטגנשטיין היא חוויה יוצאת דופן. קודם כל, כיוון שנדמה כי הספר לא נענה בקלות להגדרות. לא מדובר ממש על ספרות מקצועית, במובן הסדור והמובנה של המילה, אבל מצד שני זו גם לא בדיוק ספרות יפה. אפשר לומר שמדובר על מעין ספרות הגותית, שמבקשת לקחת איתה את הקורא למסע אל תוך איזור ביניים - איזור הדמדומים של השיגעון. בתוך איזור הדמדומים הזה, פרנסואז דבואן, המטפלת מזה שנים רבו”

“מאת" רננה אלרן. הקריאה בספר שיגעון ויטגנשטיין היא חוויה יוצאת דופן. קודם כל, כיוון שנדמה כי הספר לא נענה בקלות להגדרות. לא מדובר ממש על ספרות מקצועית, במובן הסדור והמובנה של המילה, אבל מצד שני זו גם לא בדיוק ספרות יפה. אפשר לומר שמדובר על מעין ספרות הגותית, שמבקשת לקחת איתה את הקורא למסע אל תוך איזור ביניים - איזור הדמדומים של השיגעון. בתוך איזור הדמדומים הזה, פרנסואז דבואן, המטפלת מזה שנים רבו”